למי שייך נכס אשר נרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין?


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 14:30 | מאת admin

בעבר דינו של נכס שנרכש על ידי אחד מבני הזוג קודם לנישואין – היה שונה מדינו של נכס, כמו דירה, למשל, שנרכשה במהלך חיי הנישואין, ואשר נרשמה על שם אחד מבני הזוג.

האבחנה הנוקשה בין נכסים שנרכשו לפני הנישואין ובין אלה שהושגו על ידי בני הזוג במהלך הנישואין הפכה ברבות השנים גמישה יותר. במקרים בהם משתכנע בית המשפט כי על בני הזוג חלה חזקת שיתוף לגבי נכסים שנרכשו במהלך הנישואין וכי היתה ביניהם כוונת שיתוף – הרי שכוונה זו אינה מוגבלת בהכרח לרכוש שנצבר לאחר הנישואין.

דברים רבים כבר נאמרו על הלכת השיתוף בין בני זוג, הלכה זו הינה פרי יצירתו של בית המשפט ומהווה חקיקה שיפוטית. בפסקי דין רבים נאמר כי "חזקה על בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף כי הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף" (בג"צ 1002/92 בבלי נ. בית הדין הרבני הגדול).

בעבר הושם הדגש על שני רכיבים: מאמץ משותף ואורח חיים תקין. בשנים האחרונות העביר בית המשפט העליון את משקל הכובד, ותובע נדרש להוכיח יותר מאמץ משותף ופחות אורח חיים הרמוני. הנטייה היתה להסתפק במינימום של חיים משותפים.

כיום קיימת מגמה להרחיב את היקף השיתוף בנכסים בין בני זוג גם לנכסים שנרכשו על ידי אחד מבני הזוג גם קודם לנישואין. יש להדגיש כי ההבחנה לא בוטלה כליל ואין לטעון באופן גורף כי דין אחד לנכסים בלא קשר למועד רכישתם, אולם כיום יש נכונות לבדוק על מקרה לפי נסיבותיו העובדתיות הספציפיות.

נראה כי ניכרת מגמה ברורה בפסיקה כי חייבת להיות זיקה כלשהי בין הנכס לבין אותו בן הזוג שאין הנכס רשום על שמו, ואולם והוא טוען לשיתוף בו.

וכדברי כב' השופט שמגר בע"א 93/800 הדרי נ. הדרי:

"עצם החיים במשך תקופה ארוכה תחת קורת גג משותפת, אורח חיים שהתאפיין בשיתוף בכל הנוגע לנכסיה משפחה האחרים (מכונית, חשבונות בנק) השקעת מאמץ משותף ומשאבים משותפים באחזקת הנכס ופיתוחו במשך שנות המגורים הרבות בו - כל אלה גוברים עלה עובדה הניצבת לעצמה כי בתחילת חיי הנישואין נפלה עיקר - המעמסה ברכישת הדירה על אחד מבני הזוג. בנסיבות כגון אלה שלפנינו היינו - נסיבות של נישואים ארוכים במשך עשרות שנים שבהן מקיימים שני בני הזוג - את המשק המשפחתי במאמץ משותף, בין על ידי עבודה בית ובין על ידי עבודת - חוץ מטשטשים הגבולות ומתערבבים המשאבים".

בפס"ד הדרי הוחלה חזקת השיתוף על דירה שנרכשה על ידי הבעל לפני הנישואין. בית המשפט השתכנע כי מפתחות הדירה נמסרו לזוג בסמוך לנישואין עצמם, כי האשה מסרה לידי הבעל את כל חסכונותיה כדי שישקיעם בדירת המגורים. כמו כן היתה עדות של עורך דין שהמטרה היתה לרכוש דירה משותפת וכי הרישום היה טכני בלבד.

כך גם נקבע בע"א 2566/93 שמחה-רון נ. שמחה-רון שם נרכשה הדירה כחודש לפני הנישואין ונרשמה על שם הבעל, אולם הוכח כי הדירה נרכשה למטרת מגורי המשפחה וכי האשה השתתפה במימון המשכנתא והחזרי ההלוואות מחשבונה. גם לגבי נכס בדמי מפתח נקבע כי הוא שייך במחציתו לאשה.

גם בע"א 253/65 בריקר נ. בריקר הוחלה חזקת השיתוף לגבי מגרש שהבעל רכש בהיותו רווק ואולם שילם 7/4 ממחירו לפני הנישואין והיתרה של 3/7 שולמה מהקופה המשותפת של בני הזוג במהלך הנישואין

בע"א 595/69 אפטה נ. אפטה הוחלה חזקת השיתוף על נכס שנרכש לפני הנישואין מאחר והשווי המקורי של ערך הרכישה של המגרש היה קטן יחסית ומאחר והתשלומים להשלמת הרכישה ופיתוחו של הנכס באו מהקופה המשותפת של בני הזוג.\

בע"א 234/80 גדסי נ. גדסי הוכח על ידי האשה כי תוספת הבניה משמעותית בשווי של שני שליש מהבית הוספה במהלך חיי הנישואין ועל כן נקבע כי נתקיימה חזקת השיתוף וזאת חרף העובדה שהקרקע והבית המקורי (טרם ההשקעה הרבה בו) היו שייכים לבעל קודם לנישואין וממקורותיו שלו.

גם בה"פ 424/86 מליחי נ. מליחי נקבע כי למרות שהבית נרכש על ידי הבעל מכספו ומכספי אביו לפני הנישואין, העובדה שהיה צורך להמשיך ולשלם עבורו במהלך חיי הנישואין מהכספים המשותפים של בני הזוג פועלת לטובת האשה, וגוררת אחריה החלת חזקתה שיתוף ונקבע כי לאשה חלק בבית. גם העובדה שהבית הורחב ושופץ מכספים משותפים של בני הזוג במהלך חיי הנישואין תרמה למסקנה זו.

אף בע"א (נצרת) 298/96 דוד נ. דוד הוחלה חזקת השיתוף ונקבע כי האשה זכאית למחצית הבית. קביעת בית המשפט ניתנה למרות שהבית נרשם רק על שם הבעל, למרות שבנה אותו מכספו (מימן את הוצאות הקניה של המקרקעין הוצאות הבניה והפיתוח), למרות שחיי הנישואין לא התנהלו על מי מנוחות ובני הזוג חיו יחד תקופה קצרה יחסית, ולמרות שהאשה כמעט ולא התגוררה בבית. בית המשפט שם את הדגש על המאמץ המשותף שהתבטא בגידול שלושת הילדים ובאחזקת הבית מצד האשה.

גם בע"א 1937/92 קוטלר נ. קוטלר נקבע כי יש להחיל את חזקת השיתוף וזאת למרות שהבעל החל בבניית הבית בקומה מעל הוריו לפני מועד הנישואין. הכוח כי המימון לבניה נעשה ממשכורות שני בני הזוג ואף אביה אשה עזר במימון הבנה. על כן נקבע כי לאשה חלק בבית.

אף בת"א (ירושלים) 920/93 הירש נ. הירש נקבע כי למרות שלא היה חולק כי חוזה הרכישה נחתם על ידי הבעל לפני מועד הנישואין וכי לפחות חלק מהתמורה שולם על ידו קודם לכן – זכאית האשה למחצית מן הדירה.

בית המשפט קיבל את עמדת האשה והאמין לה ולראיות שהביאה כי היתה כוונה מפורשת של הבעל לשתף אותה בנכס שהביא עמו לנישואין, וכי נתן ביטוי מפורש לכוונתו זו. במקרה כזה הופך הנכס לנכס משותף לשני בני הזוג.

בפסק דין זה נקבע כי הוכחו נסיבות שבהן יש להצביע על כי בעל הרכוש התכוון ערב הנישואין להטול אותו ל"כיס המשותף" של בני הזוג ואזי יש להסיק את המסקנה כי מטרת בני הזוג היתה לרכוש דירה משותפת למגורי המשפחה ולהחיל את חזרת השיתוף.

כך עולה גם מע"א 52/80 שחר נ. פרידמן, שם נאמר מפי כב' הנשיא ברק כדלקמן:

"יש שנכס נרכש על ידי אחד מבני הזוג בנסיבות מהן עולה בבירור כי בעת הרכישה הזכויות בנכס הן לבן הזוג ולו בלבד. כך הוא הדין, אם הנכס ניתן במתנה או נפל בירושה לאחד מבני הזוג לאחר הנישואין. בנסיבות אלה התחול הלכתה שיתוף בנכסים על נכסים שכאלה? ודאי שהתשובה היא בחיוב אם קיים הסכם מפורש בין הצדדים לפי נכס שבעבר היה בבעלותו של אחד מהם יעבור לבעלותם המשותפת, במקום שאין הסכם מפורש יכול שיהא הסכם כמשתמע ממכלול הנסיבות."

לעומת זאת ישנם מקרים בהם הגיע בית המשפט להחלטה כי נסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי אין להחיל את הלכת השיתוף על המקרה, כך למשל בע"א 630/79 ליברמן נ. ליברמן נקבע כי לא הוכחה כוונת שיתוף לגבי רכוש שנרכש שלא מ"מאמץ משותף" וכך גם בע"א 35636/92 עזבון המנוח גיטלר נ. גיטלר נקבע כי בית האשה ירשה קודם לנישואיה שייך לה בלבד מאחר ושמרה עליו כרכוש נפרד.

כאמור, כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו הספציפיות. משך הנישואין, היות הנישואין נישואין ראשונים או שניים (או שלישיים) המאמץ המשותף, התנהגות הצדדים, השקעות בנכס במהלך הנישואין בשיפוצים ובהרחבתו, הבטחותיהם זה לזו במהלך הנישואין – כל אלו הם גורמים המשפיעים על המסקנה הסופית.

למי שייך נכס אשר נרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין?


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 14:25 | מאת admin

בעבר דינו של נכס שנרכש על ידי אחד מבני הזוג קודם לנישואין – היה שונה מדינו של נכס, כמו דירה, למשל, שנרכשה במהלך חיי הנישואין, ואשר נרשמה על שם אחד מבני הזוג.

האבחנה הנוקשה בין נכסים שנרכשו לפני הנישואין ובין אלה שהושגו על ידי בני הזוג במהלך הנישואין הפכה ברבות השנים גמישה יותר. במקרים בהם משתכנע בית המשפט כי על בני הזוג חלה חזקת שיתוף לגבי נכסים שנרכשו במהלך הנישואין וכי היתה ביניהם כוונת שיתוף – הרי שכוונה זו אינה מוגבלת בהכרח לרכוש שנצבר לאחר הנישואין.

דברים רבים כבר נאמרו על הלכת השיתוף בין בני זוג, הלכה זו הינה פרי יצירתו של בית המשפט ומהווה חקיקה שיפוטית. בפסקי דין רבים נאמר כי "חזקה על בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף כי הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף" (בג"צ 1002/92 בבלי נ. בית הדין הרבני הגדול).

בעבר הושם הדגש על שני רכיבים: מאמץ משותף ואורח חיים תקין. בשנים האחרונות העביר בית המשפט העליון את משקל הכובד, ותובע נדרש להוכיח יותר מאמץ משותף ופחות אורח חיים הרמוני. הנטייה היתה להסתפק במינימום של חיים משותפים.

כיום קיימת מגמה להרחיב את היקף השיתוף בנכסים בין בני זוג גם לנכסים שנרכשו על ידי אחד מבני הזוג גם קודם לנישואין. יש להדגיש כי ההבחנה לא בוטלה כליל ואין לטעון באופן גורף כי דין אחד לנכסים בלא קשר למועד רכישתם, אולם כיום יש נכונות לבדוק על מקרה לפי נסיבותיו העובדתיות הספציפיות.

נראה כי ניכרת מגמה ברורה בפסיקה כי חייבת להיות זיקה כלשהי בין הנכס לבין אותו בן הזוג שאין הנכס רשום על שמו, ואולם והוא טוען לשיתוף בו.

וכדברי כב' השופט שמגר בע"א 93/800 הדרי נ. הדרי:

"עצם החיים במשך תקופה ארוכה תחת קורת גג משותפת, אורח חיים שהתאפיין בשיתוף בכל הנוגע לנכסיה משפחה האחרים (מכונית, חשבונות בנק) השקעת מאמץ משותף ומשאבים משותפים באחזקת הנכס ופיתוחו במשך שנות המגורים הרבות בו - כל אלה גוברים עלה עובדה הניצבת לעצמה כי בתחילת חיי הנישואין נפלה עיקר - המעמסה ברכישת הדירה על אחד מבני הזוג. בנסיבות כגון אלה שלפנינו היינו - נסיבות של נישואים ארוכים במשך עשרות שנים שבהן מקיימים שני בני הזוג - את המשק המשפחתי במאמץ משותף, בין על ידי עבודה בית ובין על ידי עבודת - חוץ מטשטשים הגבולות ומתערבבים המשאבים".

בפס"ד הדרי הוחלה חזקת השיתוף על דירה שנרכשה על ידי הבעל לפני הנישואין. בית המשפט השתכנע כי מפתחות הדירה נמסרו לזוג בסמוך לנישואין עצמם, כי האשה מסרה לידי הבעל את כל חסכונותיה כדי שישקיעם בדירת המגורים. כמו כן היתה עדות של עורך דין שהמטרה היתה לרכוש דירה משותפת וכי הרישום היה טכני בלבד.

כך גם נקבע בע"א 2566/93 שמחה-רון נ. שמחה-רון שם נרכשה הדירה כחודש לפני הנישואין ונרשמה על שם הבעל, אולם הוכח כי הדירה נרכשה למטרת מגורי המשפחה וכי האשה השתתפה במימון המשכנתא והחזרי ההלוואות מחשבונה. גם לגבי נכס בדמי מפתח נקבע כי הוא שייך במחציתו לאשה.

גם בע"א 253/65 בריקר נ. בריקר הוחלה חזקת השיתוף לגבי מגרש שהבעל רכש בהיותו רווק ואולם שילם 7/4 ממחירו לפני הנישואין והיתרה של 3/7 שולמה מהקופה המשותפת של בני הזוג במהלך הנישואין.

בע"א 595/69 אפטה נ. אפטה הוחלה חזקת השיתוף על נכס שנרכש לפני הנישואין מאחר והשווי המקורי של ערך הרכישה של המגרש היה קטן יחסית ומאחר והתשלומים להשלמת הרכישה ופיתוחו של הנכס באו מהקופה המשותפת של בני הזוג.

בע"א 234/80 גדסי נ. גדסי הוכח על ידי האשה כי תוספת הבניה משמעותית בשווי של שני שליש מהבית הוספה במהלך חיי הנישואין ועל כן נקבע כי נתקיימה חזקת השיתוף וזאת חרף העובדה שהקרקע והבית המקורי )טרם ההשקעה הרבה בו( היו שייכים לבעל קודם לנישואין וממקורותיו שלו.

גם בה"פ 424/86 מליחי נ. מליחי נקבע כי למרות שהבית נרכש על ידי הבעל מכספו ומכספי אביו לפני הנישואין, העובדה שהיה צורך להמשיך ולשלם עבורו במהלך חיי הנישואין מהכספים המשותפים של בני הזוג פועלת לטובת האשה, וגוררת אחריה החלת חזקתה שיתוף ונקבע כי לאשה חלק בבית. גם העובדה שהבית הורחב ושופץ מכספים משותפים של בני הזוג במהלך חיי הנישואין תרמה למסקנה זו.

אף בע"א (נצרת) 298/96 דוד נ. דוד הוחלה חזקת השיתוף ונקבע כי האשה זכאית למחצית הבית. קביעת בית המשפט ניתנה למרות שהבית נרשם רק על שם הבעל, למרות שבנה אותו מכספו (מימן את הוצאות הקניה של המקרקעין הוצאות הבניה והפיתוח), למרות שחיי הנישואין לא התנהלו על מי מנוחות ובני הזוג חיו יחד תקופה קצרה יחסית, ולמרות שהאשה כמעט ולא התגוררה בבית. בית המשפט שם את הדגש על המאמץ המשותף שהתבטא בגידול שלושת הילדים ובאחזקת הבית מצד האשה.

גם בע"א 1937/92 קוטלר נ. קוטלר נקבע כי יש להחיל את חזקת השיתוף וזאת למרות שהבעל החל בבניית הבית בקומה מעל הוריו לפני מועד הנישואין. הכוח כי המימון לבניה נעשה ממשכורות שני בני הזוג ואף אביה אשה עזר במימון הבנה. על כן נקבע כי לאשה חלק בבית.

אף בת"א (ירושלים) 920/93 הירש נ. הירש נקבע כי למרות שלא היה חולק כי חוזה הרכישה נחתם על ידי הבעל לפני מועד הנישואין וכי לפחות חלק מהתמורה שולם על ידו קודם לכן – זכאית האשה למחצית מן הדירה.

בית המשפט קיבל את עמדת האשה והאמין לה ולראיות שהביאה כי היתה כוונה מפורשת של הבעל לשתף אותה בנכס שהביא עמו לנישואין, וכי נתן ביטוי מפורש לכוונתו זו. במקרה כזה הופך הנכס לנכס משותף לשני בני הזוג.

בפסק דין זה נקבע כי הוכחו נסיבות שבהן יש להצביע על כי בעל הרכוש התכוון ערב הנישואין להטול אותו ל"כיס המשותף" של בני הזוג ואזי יש להסיק את המסקנה כי מטרת בני הזוג היתה לרכוש דירה משותפת למגורי המשפחה ולהחיל את חזרת השיתוף.

כך עולה גם מע"א 52/80 שחר נ. פרידמן, שם נאמר מפי כב' הנשיא ברק כדלקמן:

"יש שנכס נרכש על ידי אחד מבני הזוג בנסיבות מהן עולה בבירור כי בעת הרכישה הזכויות בנכס הן לבן הזוג ולו בלבד. כך הוא הדין, אם הנכס ניתן במתנה או נפל בירושה לאחד מבני הזוג לאחר הנישואין. בנסיבות אלה התחול הלכתה שיתוף בנכסים על נכסים שכאלה? ודאי שהתשובה היא בחיוב אם קיים הסכם מפורש בין הצדדים לפי נכס שבעבר היה בבעלותו של אחד מהם יעבור לבעלותם המשותפת, במקום שאין הסכם מפורש יכול שיהא הסכם כמשתמע ממכלול הנסיבות."

לעומת זאת ישנם מקרים בהם הגיע בית המשפט להחלטה כי נסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי אין להחיל את הלכת השיתוף על המקרה, כך למשל בע"א 630/79 ליברמן נ. ליברמן נקבע כי לא הוכחה כוונת שיתוף לגבי רכוש שנרכש שלא מ"מאמץ משותף" וכך גם בע"א 35636/92 עזבון המנוח גיטלר נ. גיטלר נקבע כי בית האשה ירשה קודם לנישואיה שייך לה בלבד מאחר ושמרה עליו כרכוש נפרד.

כאמור, כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו הספציפיות. משך הנישואין, היות הנישואין נישואין ראשונים או שניים (או שלישיים) המאמץ המשותף, התנהגות הצדדים, השקעות בנכס במהלך הנישואין בשיפוצים ובהרחבתו, הבטחותיהם זה לזו במהלך הנישואין – כל אלו הם גורמים המשפיעים על המסקנה הסופית.

האם יש חשיבות כלשהי לפוטנציאל ההשתכרות של אשה


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 14:21 | מאת admin

פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת פלאוט בתמ"ש 65830/97 סוקר את ההלכות השונות הנוגעות להתחשבות בפוטנציאל ההשתכרות של האשה לצורך קביעת מזונותיה.

על פי דין תורה בעל חייב במזונות אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה. במסגרת חיוב זה חייב הבעל לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה, לרבות מדורה. הלכה פסוקה זו נקבעה בפסקי דין רבים מספור הן בבית המשפט העליון והן בבית המשפט המחוזי.

כאשר הסכינה האשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג עפ"י -חיים זו, וחובתו של בעלה לספק לה כל מחסורה לאור מה שהסכינה קודם לכן. (ע"א 130/83 פרייס נ. פרייס, וכן ע"א 172/62 אייזנברג נ. אייזנברג). רמת כמו כן חייב הבעל במסגרת חבותו למזונות אשתו, לדאוג ולספק לה מדור ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב בעל לאשה. (ע"א 328/72 לנגל נ. לנגל וכן ת"א (תל-אביב) 4196/90 שיפלדרים נ. שיפלדרים).

הכלל הוא שכאשר האשה עובדת ומשתכרת למחייתה, זכאי הבעל לטעון כי "מעשה ידיה", יהיו "תחת מזונותיה". כאשר " מעשה ידיה" של האשה (כלומר הכנסתה מעבודה מחוץ למשק ביתה) מספיקים לה לכיסוי צרכיה, כי אז הבעל פטור מלזון אותה.

ומה הדין כאשר אשה כחלק מטקטיקת גירושין מפסיקה לעבוד?? שהרי ידוע שישנם עורכי דין המייעצים לאשה להפסיק לעבוד כדי לתבוע מזונות גם עבור האשה ולא רק עבור הילדים, וכך לדרוש סכום גבוה יותר ו"לדחוק את הבעל אל הפינה".

עד לפני מספר שנים ההלכה קבעה כי אין מאומה בדין המחייב אשה לצאת לעבוד מחוץ למשק ביתה. אולם אם יצאה האשה לעבוד רשאי היה הבעל לומר לה: "צאי מעשה ידייך תחת מזונותייך" כלומר: הנני פטור מלזון אותך אם יש לך הכנסה מספקת לצרכייך.

בעל לא יכול היה לכפות על אשה לעבוד ולצאת לפרנס את עצמה, ואפילו אם עבדה בעבר והפסיקה את עבודתה – היה הבעל מנוע מלטעון כי הינו פטור ממזונותיה בשל יכולתה הפוטנציאלית להשתכר.

חריגה מעקרון זה ניתן היה למצוא בשני פסקי דין שניתנו לפני כשמונה שנים לערך.

הן בע"א 61136/93 ביקל נ. ביקל והן בע"א 5930/93 פדן נ. פדן נקבע כי אשה שעבדה כל השנים ואשר ילדיה בגרו יכולה להמשיך ולעבוד, ועל כן קבע בית המשפט כי יש להתחשב בפוטנציאל של השתכרותה לצורך הקביעה אם מגיעים לה מזונות, ואם כן - מהו הסכום.

בפסק דין ביקל נאמר מפי כב' הנשיא דאז שמגר:

"אשר להשתכרות המערערת ממעשי ידיה, הרי אכן אין להבין מדוע אשה שעבדה כל השנים אינה עושה כן עתה. ילדיה בוגרים, עתותיה עימה וככל העולה מן החומר גם כושרה בכגון דא קיים, שהרי כבר התנסתה בכך במשך שנים. לא הייתי רואה, על כן, פסול בכך שבתוך מערכת החישובים של סכום המזונות (עליו מתווסף גם המדור בבית "הישן" המסופק על ידי המשיב) גם יביאו בחשבון שהמערערת יכולה לתרום על ידי עבודתה לכיסוי צרכיה (המגיעים לכדי 6,000 ש"ח ומעלה)."

ובפסק דין פדן, גם מפי הנשיא דאז שמגר:

"התובעת היא אשה צעירה המשלימה את תוכנית לימודיה ומסיימת תואר במדעי החברה … יש להניח כי תצא ותשתכר מחוץ למשק ביתה, כדרכן של נשים בימינו.  … הצדדים ניהלו חיים משותפים תקופה קצרה בלבד, והקרע ביניהם אינו ניתן לאיחוי … לית מאן דפליג כי לאחר סידור הגט שומה על כל אחד מהם לבנות מערכת משפחתית חדשה, הקשורה בהתחייבויות כלכליות ואישיות. בנסיבות אלה לא יהא זה צודק להעמיס על הנתבע את כלכלת התובעת מעבר לצרכיה הבסיסיים".

חשוב לציין כי למרות הקביעה כי אין כל הצדקה שאשה שעבדה וילדיה בגרו לא תצא לעבוד – לא נשללו המזונות מהאשה בשני פסקי הדין דלעיל. חזרה והסתייגות מהלכות אלו נקבעה בפסק דין מאוחר יותר בע"א 4316/96 פלולי נ. פלולי. שם נקבע כי אשה איננה חייבת לעבוד גם אם עבדה קודם לכן וכי המקרים בהם מדובר בפס"ד ביקל ופדן הינם חריגים לכלל, ויש צורך בנסיבות מיוחדות כדי שיחולו וייושמו.

פסק הדין בתמ"ש 65830/97, שניתן זה מכבר על ידי כב' השופטת פלאוט ואשר מפרט את התפתחות ההלכה, חוזר וקובע כי יש להתחשב בפוטנציאל השתכרות האשה, מה גם שזו עבדה כל השנים וגם כשהילדים היו קטנים התמידה בעבודה מחוץ לבית.

יחד עם זאת קובע פסק הדין, כי גם כאשר יש להתחשב ביכולת ההשתכרות של האשה ובעובדה שעבדה מרבית השנים – עדיין יש להטיל על הבעל את הוצאותיה המוגדרות כצרכים הכרחיים (כלכלה, ביגוד ומדור) המוערכים על ידי בית המשפט בכ- 2,000 ש"ח לחודש.

מעבר לצרכים אלו – על האשה לספק את צרכיה מעבודתה ומההכנסות הצפויות לה כאשר תעבוד. פסק הדין מאזן בין דין תורה המחיל על הבעל את החובה לזון את אשתו, לבין ההתפתחות של החיים המודרניים שבהם מרבית הנשים עובדות ומסוגלות לכלכל את עצמן באופן סביר.

הסכמי גירושין


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 14:15 | מאת admin

התחייבות לשיפוי והתחייבות לערבות הינם תופעה מוכרת ושכיחה בהסכמי גירושין. בני הזוג העומדים בפני גירושין מסכמים ביניהם את סכום המזונות שישולם לילדים. חלק ניכר מהאבות דורש בטחונות – באמצעות שיפוי וערבות – על מנת שבעתיד לא תוגש כנגדם תביעה אשר עשויה בסופו של דבר להביא להגדלת החיוב החודשי.

בהסכם גירושין ניתן – בהסכמה – להכניס סעיפים המתייחסים להתחייבות האם להימנע מהגשת תביעה כזו בשמה ו/או בשם הקטינים. התחייבות האם הינה לשפות את האב בסכום של הפער בין המזונות המקוריים למזונות שנפסקו, במידה והחיוב יוגדל. זהו שיפוי. כאשר ערבים מטעמה של האם ערבים להתחייבותה זו ומתחייבים לשלם לאב את ההפרש שבו יחוייב, במידה והאם תפר את התחייבותה – זוהי ערבות.

מאז הוקמו בתי המשפט לענייני משפחה מסרבים השופטים היושבים בדין – כולם כאחד - לאשר סעיפי שיפוי וסעיפי ערבות המצויים בהסכמי גירושין. בפסק הדין המאשר הסכם גירושין בין בני זוג נוהגים בתי המשפט לציין באופו מפורש כי אינם נותנים תוקף של פסק דין לסעיפי הערבות ולסעיפי השיפוי. בחלק מן המקרים נאלצים הצדדים – בהתערבותו של השופט – לשנות את ההסכם ולמחוק את סעיפי השיפוי והערבות.

גישה זו תואמת את המגמה הכללית לפיה בית המשפט הינו "אביהם של קטינים", כלומר לנגד עיני השופט תהיה טובתם של הקטינים ולא האינטרסים של ההורים. פעמים רבות מוכנים הורים לוותר על זכויות המגיעות לילדיהם כדי לקבל את הגט המיוחל ובנסיבות המיוחדות של גירושין הם עשויים להקריב את טובת הילדים על מנת להשיג את מטרתם – פירוד וגירושין. בית המשפט רואה לנגד עיניו את הילדים ולא את הוריהם ושם לעצמו למטרה להגן על זכויותיהם. הסכם גירושין הקובע סכום לא סביר של מזונות או הפוטר לחלוטין אב מחובתו לפרנס את ילדיו – לא יאושר בבית המשפט לענייני משפחה.

מול העקרון שחוזים יש לכבד (עקרון שנקבע במספר רב של פסקי דין, בין השאר בע"א 4262/96 וברבים אחרים) על מנת לשמור על יציבות, עומדת זכותו של הקטין שאביו ואמו יפרנסוהו וידאגו לכל צרכיו. זכות זו הינה עקרון חשוב בשיטת המשפט שלנו, ובמקרים רבים גוברת על עקרונות דיני החוזים.

לגישה זו יש גם ביטוי בהצעת חוק שהוגשה על ידי ח"כ ענת מאור ואשר עברה בקריאה ראשונה ולפיה לבית המשפט יהיה שיקול דעת האם לאשר סעיפי שיפוי וערבות המצויים בהסכמי גירושין, אם לאו. המצב בפועל אינו שונה וגם כיום בתי המשפט מפעילים שיקול דעת בנוגע לשיפוי וערבות.

בחלק ניכר מהמקרים גישתם של בתי המשפט בארץ עוד קודם להקמת בתי המשפט לענייני משפחה היתה כי התחייבות האם להימנע מלתבוע את האב למזונות הקטינים ופטור מלא או חלקי שניתן לאב מתשלום מזונות – נוגדת את תקנת הציבור כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), ועל כן אין לה תוקף מכוח דיני החוזים.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי חוזה הפוטר הורה מכל אחריות כלפי ילדו יכול להיפסל מטעמים של תקנת הציבור (ע"א 51/81, ע"א 617/76, ע"א 17/81, ע"א 614/76, ע"א 464/93, ורבים אחרים).

הדוקטרינה של יישום תקנת הציבור בהקשר של דיני מזונות נקבעה בע"א 5464/93 על ידי כב' הנשיא דאז השופט שמגר, אשר קבע כדלקמן:

"(א) חוזה בין הורים הפוטר הורה מכל אחריות כלפי ילד, בעל הנסיבות על שינוייהם האפשריים, ואשר תוצאתו מסתברת הינה פגיעה משמעותית בקטין ובזכויותיו יכול להיפסל מטעמים של תקנת הציבור.
(ב) יש בחוזה של פטור מכל אחריות כדי התנכרות בוטה ובלתי מקובלת מחובתו של הורה כלפי ילדו. יש במתן גושפנקא להתנערות האמורה משום אימוץ של גישה הפוגעת בכבוד האדם של הילד. יש בה כדי לבטל חובה משפטית- מוסרית בסיסית של הורה.
(ג) אב המנסה לפטור עצמו בנסיבות כאלה מכל חובה לגבי ילדו – אין להכיר בתקפות מעשהו מטעמי תקנת הציבור".

גישתו של הנשיא שמגר הינה כי במקרים מסויימים התחייבות לשיפוי פוגעת בכבוד האדם של הילד. בע"א 4262/96 אשר ניתן על ידי כב' השופטת שטרסברג כהן ואשר אליו הצטרפו הנשיא ברק והמשנה לנשיא ש. לוין נדון מקרה שבו בהסכם גירושין התחייב האב לשלם 300 ש"ח למזונות של שלושה ילדים והאם התחייבה לזון את הילדים ולשאת בכל הוצאותיהם. אחיותיה של האם נתנו תצהירים שבהן התחייבו כי אם האם תפר את התחייבותה שלא לתבוע את האב יהיה האב רשאי לגבות מהן כל סכום שיתבע לשלם על ידי האם.

לאחר שהאם תבעה בבית המשפט המחוזי מזונות שלח האב הודעה לצד שלישי כנגד האחיות בגין כל סכום שהינו עודף על 300 ש"ח. בית המשפט המחוזי פסק לילדים סכום של 1,600 ש"ח אולם חייב את האחיות לשפות את האב. האם והילדים ערערו לבית המשפט העליון וזכו. בית המשפט קבע כי המסמך המהווה את התחייבותן של האחיות כלפי האב הינו ערבות לכלל התחייבויות האם. התחייבות האחיות איננה עצמאית אלא יונקת מהתחייבותה של האם. על כן אם התחייבותה של האם להימנע מלתבוע הינה פסולה ובית המשפט אינו מכיר בתוקפה – כך גם ערבות האחיות שהינה תלויה בחיוב העיקרי – בטלה והינה חסרת תוקף.

בית המשפט קבע כי התחייבות האם נוגדת את תקנת הציבור ועל כן היא פסולה וכי כבר בחתימת ההסכם היה ברור לחלוטין שאין זה ריאלי שהאם תוכל לפרנס שלושה ילדים מ-300 ש"ח. כב' השופטת שטרסברג כהן קובעת כי "הערבות יונקת את חיותה מהתחייבות האם ומשבטלה התחייבות האם בטלה גם ההתחייבות שהיא ערבות להתחייבות האם" ומאמצת את האמור בע"א 51/81 שם נאמר כדלקמן:

"הערבים שחתמו על ההסכם אינם חבים במידה העולה על זו של החייב אשר לחיובו הם ערבו כלפי המערער. אין ערבות אלא לחיוב בר תוקף ואין הערב חב ביותר מחיובו של החייב וכל טענה שיש לחייב כלפיה נושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב. לחאור כללי יסוד אלה של חוק הערבות תשכ"ז-1967 לא יכול להיות קיום לערבותם של הערבים להסכם השיפוי אם הסכם השיפוי של יצר מעיקרו חיוב כלפי האב".

גישה אחרת הבאה לידי ביטוי בד"נ 4/82 קוט נ. קוט קובעת כי אין לבטל מיידית ואוטומטית סעיפי שיפוי בין בני זוג אולם כדי שלא לפגוע בטובת הילדים נקבע כי יש לדחות את מימושם של הסכמי השיפוי "עד שהאם תעשיר" ואז תוכל להחזיר לאב את הפער בין המזונות המקוריים למזונות שנכפו עליו יותר מאוחר בפסק דין. פסק דין זה אינו דוחה את חיובם של הערבים להחזיר לאב את הסכום שנפסק כנגדו.

יישום פסק דין זה עלול להרתיע את האם מלתבוע שכן היא עשויה לחשוש שבעתיד הקרוב או הרחוק היא תאלץ לשלם לאב סכומי כסף גדולים, כאשר תעשיר, או להחזיר לקרוביה אשר שימשו כערבים והם לא הופטרו מהחיוב. אם האם לא תתבע רק משום החשש שתאלץ להחזיר את הכספים לקרוביה או לאב בעתיד – יכול הדבר לפגוע בקטינים שמזונותיהם לא ישולמו וצרכיהם יקופחו וייגרעו מהם.

זוהי גם גישתו של כב' השופט שוחט מבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן. בתמ"ש 065190/98 בפסק דין יסודי ומקיף המתייחס לכל הפרמטרים הרלוונטיים (עקרון כיבוד החוזים מול טובת הקטין, מעמדו של קטין במערכת המשפחתית והמשפטית, זכותו לייצוג עצמאי, וזכויות הילד כמושג חוקתי), סוקר בית המשפט בהרחבה את נושא השיפוי תוך הגנה מירבית על עניינם של קטינים. בתמצית קובע פסק הדין כדלקמן:

"יחד עם זאת יישום פשוט של הלכת קוט על האיזון שבה אין בו כדי לשמור על טובת הקטין. החשש של האם לעמוד בשלב כלשהו אל מול החובה להחזיר לאב את שגבתה ממנו בין אם זה ל"עת שתעשיר" ובין אם זה לכשיבגרו הילדים מחד, והחשש מהפעלה מיידית של סעיף הערבות על ידי האב כחלפי הערב, שבדר"כ הינו קרוב משפחה או ידיד מאידך, עלולים להרתיע את האם מלהגיש תביעה בשם הילד ונמצא שטובתו נפגעה באשר אין הוא מקבל את מה שצריך הוא לסיפוק כל צרכיו".

לאור המסקנה שלעיל התוצאה אליה הגיע בית המשפט בפסק הדין שלעיל הינה כי:

"סופו של מסענו זה בסוגיה עסקינן (דהיינו בנושא השיפוי והערבות – א.ל.) שאין ליתן כיום תוקף להסכמי שיפוי. בכל תנאי ובכל מצב."

ומשכך, מגיע בית המשפט למסקנה כדלקמן:

"כיום אין ליתן תוקף לסעיף 8 להסכם הגירושין לפיו התחייבה אם הקטינים לשפות את הנתבע ולשלם לו כל סכום שייפסק לחובתו מעבר לסכום המזונות שהוסכם ביניהם בהסכם. משלא ניתן תוקף להסכם השיפוי ממילא אין ליתן תוקף לערבותו של הסב - הצד השלישי מס' 2 בענייננו ודוק! בערבות מדובר ולא בהתחייבות לשיפוי, דבר העולה מנוסח סעיף 9 להסכם ונוסח כתב הערבות לפיו ברור ממכלול תנאי ההתקשרות ומרכיביה כי כוונת הצדדים היתה להתלות את חיובו של הערב (הסב) כלפי הנושה (האב), בחיובו של החייב (האם)…".

לאחר בחינת ובדיקת פסקי דין לא מעטים שניתנו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה בחמש השנים מאז התחלת פעילותם, אפשר לקבוע כי קיימת נטיה לראות בהסכם הפוטר הורה ממזונות לחלוטין או הקובע סכום מזונות לא סביר שאינו מאפשר כלכלה של הקטין בצורה סבירה, כחוזה הפוגע בערכים החברתיים במדינת ישראל ועל כן בית משפט לא יתן ידו לכך. (תמ"ש (תל אביב) 65010/96, תמ"ש (ירושלים) 26010/97 ועוד רבים אחרים).

מרביתם של פסקי הדין שדנו בסוגיה זו קבעו כי ההתחייבות פסולה מעיקרה ויש לבטלה ואז הן האם והן הערבים הופטרו מהתחייבותם. מיעוטם של פסקי הדין קבע כי הערבים יעמדו בהתחייבותם או דחו את החיוב עד למועד בו האם תעשיר. המגמה כיום היא לא לאפשר להורים לעשות "עסקאות" על גב ועל חשבון הילדים. מגמה זו הולכה וגברה עם הקמת בתי המשפט לענייני משפחה, וככל שניתנים יותר ויותר פסקי דין בנושא מתבססת ומעמיקה הלכה זו.

גישה זו מעבירה מסר חשוב ביותר. כחברה, אנו מגלים ערנות להגנה ולשמירה על זכויות החלשים ואלו הזקוקים להגנתנו. ילדים הינם חלק מהאוכלוסיה הזקוקה להגנה במובנים רבים ורחבים. אלו חלק מעקרונות היסוד של מדינת ישראל וככאלה יש חשיבות לעיגונם בפסיקה ואפילו בחקיקה.

הרחבת חובתם של הורים לכלכל את ילדיהם בתקופת השירות הצבאי


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 13:49 | מאת admin

הצעת חוק שהגישה ח"כ ענת מאור ואשר עברה בקריאה ראשונה בכנסת במחצית השניה של חודש יוני עוסקת בתשלום מזונות לילדים עד גיל 22. אם תעבור הצעת החוק בקריאה שניה ושלישית יהיה בכך כדי לשנות את המצב החוקי הקיים.

בתמצית, חובת המזונות תורחב ותקופת תשלום המזונות – תוארך. הצעת החוק מבקשת להרחיב את חובת המזונות במלואה לגבי ילד או ילדה עד גיל 21 הלומדים במוסד חינוכי על יסודי (מכללה, אוניברסיטה וכו') ולגבי ילד או ילדה עד גיל 22 המשרתים בשירות סדיר או בשירות לאומי.

בדברי ההסבר להצעת החוק מובהר כי החוק מוצע מתוך מודעות לבעיה הקשה הנוצרת מהמצב החוקי הקיים לפיו חובת המזונות נפסקת בגיל 18 שנים, הפוגעת במיוחד בחיילים ובחיילות שהוריהם גרושים או חיים בנפרד ומתוך תחושת חובה עמוקה לדור העתיד. המציאות במדינת ישראל היא שבנים ובנות משרתים בצבא בין שנתיים לשלוש שנים, ובתקופה זו אין ביכולתם לכלכל את עצמם. קיים איסור לעבוד ללא רשות בתקופת השירות הצבאי ורשות כזו ניתנת רק במקרים חריגים, כאשר מדובר בחייל או חיילת הבאים ממשפחה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ביותר.

בתקופה זו נסמכים הילדים על שולחן הוריהם. כאשר ההורים ביחסים תקינים השאלה האם מסייעים לילד חייל או לא, כלל אינה עולה. כמובן מאליו מספקים ההורים לילד מזון, מקום לינה, קונים לו ביגוד והנעלה ונותנים לו דמי כיס לבילויים כפי שידם משגת. הבעיה מתעוררת כאשר ההורים גרושים או חיים בנפרד וכל אחד מהם מבקש להטיל את פרנסת החייל או החיילת על זולתו.

עד לפני מספר שנים החיוב במזונות פסק בגיל 18 או לכל היותר עם סיום כיתה י"ב. לפני מספר שנים קבע בית המשפט העליון בע"א 4480/93, הידוע כהלכת קירשנר תקדים, ובפסק דינו חייב אב לשלם מזונות לילדיו – בשיעור של שליש מסכום המזונות הרגיל – לכל תקופת השירות הצבאי.

בית המשפט קבע כי קביעת גיל 18 – הוא גיל הבגרות – מסמן את סיום התלות המשפטית בין ילד להורהו וקביעת החוק אינה שרירותית, אלא משקפת יחס ערכי של החברה והמערכת המשפטית בשאלה זו, וכי שאלת תקופת התלות בין הורה לילד היא שאלה שהמערכת המשפטית צריכה ליתן עליה את הדעת. המענה לשאלה צריך לקחת בחשבון שיקולים שונים הנוגעים למבנה החברה, רמתם הסוציו-אקונומית של תושביה, דת, מסורת, מנהגי החברה וכו'. עוד קבע בית המשפט העליון כי המערכת המשפטית צריכה להיות קשובה לתמורות במבנה ובהתנהגות החברה.

אחד מאותם שיקולים שיש לקחת בחשבון במדינת ישראל היא עובדת שירותם הצבאי של צעירים במשך שנתיים או שלוש שנים. צעיר בגיל צבא אינו יכול לפרנס עצמו והמשכורת הצבאית הנמוכה אין בה כדי לספק את כל צרכיו. גם שלטונות הצבא מניחים כי החיילים סמוכים על שולחן הוריהם, לפחות לעניין המדור בעת חופשותיהם או לגבי אלה המשרתים "קרוב לבית" ואין להם מגורים במחנה.

גם פרופ' א. רוזן-צבי ז"ל, בספרו "דיני המשפחה בישראל", בעמ' 163 כותב כי ילד שבגר ועושה את שירותו הצבאי אינו יוצא מביתו של ההורה-המשמורן בהגיעו לגיל הבגירות. גם בעת שירותו הצבאי נושא ההורה-המשמורן בהוצאות הילד, המטילות עליו מעמסה כספית לא מבוטלת, ועל כן ניתן היה לצפות, כי המציאות הישראלית המיוחדת תילקח בחשבון.

על כן פסק בית המשפט העליון כי יש מקום לפסוק לחיילים שליש מהמזונות שהיו משולמים כמזונות עובר למועד הגיוס. לאחר מתן פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון, נהגו בתי המשפט לענייני משפחה לפסוק מזונות לתקופת השירות הצבאי כדבר שבשיגרה.

פסק דין חדש שניתן בשבועות האחרונים על ידי כב' השופט שוחט מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בתמ"ש 100660/98 מבהיר כי עדיין נתון הדבר לשיקול דעתו של השופט היושב בדין וכי החיוב במזונות לבן או בת שהינם חיילים בשירות חובה, אינו דבר אוטומטי ומובן מאליו. פסק הדין קובע כי על פי ההלכה שנקבעה בע"א 4480/93 הנ"ל, חובתו של אב לזון את בנו או בתו המשרתים בצה"ל נובעת מהחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959. ילד העונה על תנאי הנזקקות הקבועים בסעיף 5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959, זכאי למזונות מהוריו.

הוראת סעיף 5 לחוק קובעת כי בגיר התובע מזונות צריך לשכנע את בית המשפט כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו ואין ביכולתו לספק את צרכיו "מעבודה או ממקור אחר", וכן כי ההורה הנתבע למזונות יש ביכולתו לספק הן את צרכי עצמו והן את צרכי הילד הבגיר התובע מזונות.

בית המשפט לענייני משפחה בחן את העובדות הספציפיות של המקרה בהתחשב בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 והגיע למסקנה כי לא יהיה זה נכון לפסוק כנגד האב מזונות לחיילת. החיילת תבעה את אביה למזונות של 2,500 ש"ח. משכורתה של החיילת היתה נכון ליום הגשת התביעה 320 ש"ח המשולמים על ידי צה"ל. החיילת לא הוכיחה כי דרשה מצה"ל לאפשר לה לעבוד וכי נענתה בסרוב. החיילת טענה כי אביה עובד כנהג מונית וכן משתכר מקצבאות שונות של הביטוח הלאומי. הנתבע -האב טען בכתב הגנתו כי הוא נכה המתקיים מקצבת הביטוח הלאומי וכי מלבד קצבת הנכות אין לא הכנסה נוספת. האב המציא לבית המשפט אישורים המעידים על מצב בריאות לקוי. כמו כן טען הנתבע כי הינו חסר רכוש וגרסתו לא נסתרה. אמה של החיילת עובדת כגננת מוסמכת ומשתכרת כ-4,300 ש"ח נטו לחודש.

בנסיבות העניין ובמיוחד לאור מצבו הכלכלי של האב נדחתה התביעה כנגדו, והוא לא חויב במזונות בתו. חשוב להבהיר כי במידה ומדובר בילדים שהינם קטינים מחובתו של אב לזון אותם קודם שהוא מספק את צורכי עצמו, וחובתו כלפי ילדיו הקטינים הינה אבסולוטית וקודמת לכל, אפילו לזכותו של אדם לספק לעצמו מזון ולקורת גג. אין זה כך כשמדובר במזונות חייל או חיילת. בית המשפט בודק קודם כל אם יש ביכולת האב לפרנס את עצמו ורק לאחר שסיפק את צרכיו ורק אם ידו משגת – הוא יחוייב לפרנס את בנו או בתו המשרתים בשירות חובה.

הצעת החוק החדשה – שטרם עברה קריאה שניה ושלישית – עשויה לשנות את המצב הקיים ולהביא לפסיקה שונה של בתי המשפט בנוגע לחיוב מזונות חיילים וילדים הממשיכים בלימודים על יסודיים, הן באשר למהות החיוב, והן באשר לגובה החיוב, שכיום לכל היותר ובמקרה הטוב, עומד על שליש מהמזונות הרגילים.

האם יכולה אשה שננטשה על ידי בן זוגה לקבל פיצוי כספי על הפרת חוזה הנישואין, האם יכול גבר שנבגד לתבוע פיצויי נזיקין מאשתו?


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 13:44 | מאת admin

יש פיצוי על הפרת הבטחת נישואין. אין פיצוי על חיי נישואין כושלים ואומללים.

העילה של הפרת הבטחת נישואין מקורה בדיני החוזים האנגליים וגם לאחר חקיקת חוק החוזים הישראלי, הכירו בתי המשפט בעילה זו. אשה שנעזבה על ידי ארוסה בסמוך לחתונה, וגבר שאשתו לעתיד חזרה בה מרצונה להתחתן עמו – יכולים לתבוע פיצוי כספי עקב עצם הפרת ההבטחה, הנזקים הכספיים שנגרמו להם, ועוגמת הנפש המרובה הכרוכה בביטול החתונה.

מדובר בתביעה חוזית להבדיל מתביעת נזיקין בעילת תרמית או מצג-שווא ולפיכך, אפשר לזכות לפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין גם בהיעדר כל כוונה לרמות מצד המבטיח שהפר את ההבטחה. אין צורך בכוונה רעה של הצד החוזר בו מרצונו להתחתן כדי לזכות בפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין.

תנאי ראשוני לביסוס עילה זאת, כמו לגבי כל הפרת חוזה, הוא הוכחה כי היתה הצעה או הבטחה שהתקבלו על ידי הצד השני, כפי שנדרש ליצירת יחסים חוזיים על פי סעיף 2 לחוק החוזים. הבעיה העקרונית בהוכחת הבטחות או הסכמים מסוג זה היא כי עצם הבטחת נישואין הינה בדרך כלל עניין ש"בינו לבינה" והיא אינה כתובה או ניתנת להוכחה כמו הסכמים מסחריים. לכן, יש לבחון את הראיות הנסיבתיות של מתן ההבטחה ולבחון כיצד ההבטחה התבטאה בפועל.

לעיתים ההצעה נשארת סודם הפרטי של בני הזוג ולעיתים ישנן ראיות חותכות כמו שיתוף בני המשפחה, עריכת טכס אירושין, פניה לאולם חתונות ואף עיצוב הזמנות לחתונה. נטיית בתי המשפט היא לקבוע כי הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר וישנם שופטים התומכים בביטולה המוחלט של העילה כעילת תביעה. אין ספק כי ניכרת בפסיקת בתי המשפט אפליית הגבר, וכי רק נשים יכולות לזכות בפיצוי ממשי בתביעה זו. נטיית בתי המשפט היא לקבוע כי נסיון החיים מראה שהפרת הבטחת נישואין גורמת בדרך כלל נזק כללי חמור יותר לאשה מאשר לגבר. לעומת האפשרות לקבל פיצוי – הגם צנוע – בגין הפרת הבטחת נישואין בתי המשפט לא הכירו כלל בעילה הנובעת מאומללות חיי נישואין, נטישה או בגידה.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, נדחתה על הסף תביעתו של גבר שאשתו בגדה בו ולאחר מכן נטשה אותו, תוך שהיא גורמת לו עוגמת נפש רבה, וערעור מצבו הנפשי.

נוצר מצב אבסורדי שאשה או גבר שננטשו ערב החתונה יזכו בפיצוי כספי של כמה עשרות אלפי שקלים, ולעומתם אשה או גבר שסבלו מאד במהלך חיי הנישואין, ננטשו ונבגדו אינם זכאים לפיצוי כלשהו בגין הסבל שהיה מנת חלקם שנים רבות.

משבר הפרידה כהזדמנות


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 0:11 | מאת admin

אם נפרדתם או התגרשתם לא מזמן, אתם חווים רגשות מכאיבים: כעס, עצבות, פחד, בדידות, אשמה. אתם יכולים להשתמש בכאב המשבר כיסוד לבניית חיים שיש בהם יותר כוח, אושר ומודעות.

יהודה איילון - פסיכולוג ומטפל זוגי

סיום מערכת יחסים שהיתה בה אהבה – זו משימה קשה. גם אם שני בני הזוג מתמודדים עם הפרידה בצורה בוגרת, התהליך ארוך וכרוך בסערת רגשות.

התגובות הרגשיות במהלך הפרידה הן גם חזקות, בעוצמות שבדרך כלל לא חווינו קודם (למעט, אולי, עוצמת חוויית ההתאהבות) וגם מורכבות מרגשות רבים, לעתים בו-זמנית: עצב, כעס, אשמה, ייאוש, חרטה, געגועים.

הגירושים הם מצב משבר. מצבי משבר משתקים את המערכת הפסיכולוגית ומונעים את פעולתה התקינה. אולם בכל משבר טמון גם אוצר: הזדמנות לשינוי יסודי בחיים – שינוי המחזק את האדם ומאפשר לו לנתב את חייו החדשים למסלול מספק ועשיר יותר. למשבר תפקיד חיובי בחיים: הוא נועד לחלץ אותם מן המבוי הסתום אליו נקלעו.

תהליך ההחלמה מהטראומה שונה מאדם לאדם, ובכל זאת ניתן לצפות לכמה שלבים בתהליך ולסייע בהם. השלבים הראשונים הם אולי הקשים ביותר, כיון שמעצם טיבם הם בולמים את התנועה ותוקעים אותנו במקום שנדמה כי אין ממנו מוצא. רבים מהמתגרשים היו תקועים בקשר רע וחשו שאינם מסוגלים לא לשנותו לטובה ואף לא לצאת ממנו. מה שתקע אותם במצב זה הוא מנגנון ההכחשה: עמוק בלבם הם ידעו שאין סיכוי לקשר הזה, אך יחד עם זאת הכחישו ידיעה זו והמשיכו בקשר הזוגי. גם כאשר יוזם אחד מבני הזוג פירוד, בן או בת הזוג מתכחשים לאמת ואינם מאמינים שנישואיהם הגיעו לקצם.

בהמשך התהליך, כאשר ההכחשה נחלשת מעט והאמת הקשה מתחילה לחדור למודעותנו, תוקף אותנו הפחד: מפני הנזק שייגרם לילדים, מפני קשיים כלכליים, מפני הבדידות.

גם הפחד וגם ההכחשה הם שני מכשולים משתקים, המקשים מאד על היציאה מהמשבר.

עצם הפנייה לעזרה, בין שהיא ישירות לגורם מקצועי או למעגל התמיכה הטבעי של האדם – משפחה או חברים – או לספרות עזר או לאתר אינטרנט, מעידה על כך שהפונה כבר התגבר על ההכחשה, לפחות חלקית. הנכונות לקבל עזרה היא השלב הראשון בדרך להתאוששות מהמשבר.

כאמור, עצם ההכרה של מי שמצוי בהליכי פרידה בכך שהוא או היא עוברים משבר היא הצעד הראשון לקראת צמיחה חיובית והתחזקות.

הצעד הבא הוא לקבל את הרעיון שהדרך הנכונה לרוב בני אדם כדי לצמוח מתוך משבר היא לעבור את התהליך יחד עם עוד אדם: קבוצת תמיכה או יועץ מקצועי. ניתן אמנם להיעזר בחברים או בספרים, אולם זו דרך קשה יותר ובודדת יותר.

בתחילת התהליך מן הראוי לבדוק עד כמה משפיע המשבר על יכולת התפקוד היומיומית בעבודה ובקשרים עם הילדים. עד כמה שהדבר ניתן, מומלץ להפחית זמנית את עומס העבודה ולהתרכז בעיקר החיוני, כאשר את יתר התפקידים רצוי להעביר לאחרים או לדחות את ביצועם לזמן מתאים יותר. למידת טכניקות להרפיית מתח וכן פעילות גופנית אירובית מתונה עוזרות מאד להפחתת המתח הכרוך במשבר. גם ייעוץ תזונתי עשוי להועיל להקלת העומס על הגוף והנפש.

חלק מהעבודה הנעשית בקבוצת התמיכה או בייעוץ האישי ניתן לבצע לבד, אם כי רק כהתחלת התהליך. הכוונה היא לשלב "חשבון הנפש", בו את/ה יכול/ה לנסות לענות לעצמך על שאלות כמו:

- מה הרגשתי לקראת הפרידה והגירושים – כעס, עצב, פחד, ייאוש, בושה ועוד?

  • מהי הרגשתי כיום? מהם הרגשות החזקים ביותר שלי כעת?
  • מה גרם לרגשות האלה ? מה ממשיך לגרום לרגשות אלה כיום?
  • מהן המחשבות החוזרות ומציקות לי שוב ושוב ?

נסיון לענות בכנות לשאלות אלה מבהיר מעט את המצב ועושה סדר מסויים בסערה הרגשית המאפיינת את תחילת התהליך.

חשוב לדעת שהסערה הרגשית היא טבעית ובלתי נמנעת, ולכן ראוי לקבל את הרגשות הללו ולא להילחם נגדם או להתבייש בהם. כמו כן יש להבין שאין הרגשות המציפים האלה נמשכים בלי סוף – הם יחלפו אם ניתן להם את מקומם ונפיק מהם את המתנות הטמונות בהם.

עבודה עצמית נוספת שכדאי להתחיל בה לבד, אך להמשיך אותה בקבוצה או בייעוץ אישי, היא הבנת המצב:

  • כיצד ראיתי את נישואי – מה היו ציפיותי, ומה היה חשוב לי בנישואי
  • מה איבדתי כשנפרדתי
  • מה הרווחתי כשנפרדתי
  • כיצד התקבלה ההחלטה להיפרד, מי היה היוזם

את התשובות לשאלות אלה כדאי לכתוב ולא להסתפק בתשובות בעל-פה, כי הכתיבה מביאה לניסוח ברור יותר של התשובות ולהכרה מציאותית יותר בחשיבותן.

הצעדים המפורטים כאן אינם קלים לביצוע, כיון שהם מציפים את הרגשות אל פני השטח, ולכן מומלץ לעשותם לאט ולא בבת אחת. כדאי לזכור שהתהליך הזה חיוני ורצוי להמשיכו בסיוע מתאים ולא להשאיר את הדברים פתוחים ותקועים. אחזור ואדגיש שמשבר הגירושים יכול להיות מנוף לצמיחה – בתנאי שעושים את הדרוש ולא סומכים על הזמן שיעשה את שלו, כי הוא אינו עושה אלא שמות! מי שיכול וצריך לעשות הוא האדם העובר את השינוי בחייו, הוא זה שעליו לקבל על עצמו אחריות לחייו.

למה גברים בוגדים?


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 0:07 | מאת admin

איך להתמודד עם בגידה?

התמודדות עם בגידת בן הזוג היא משימה קשה ביותר.

בגידה היא למעשה קיום מערכת יחסים פיסית או רגשית מחוץ לנישואין הכוללת מסכת שקרים על מנת למנוע מבן/ת הזוג לגלות את האמת.

הדבר הקשה ביותר עם גילוי דבר הבגידה הוא אובדן האמון באדם שנחשב לקרוב ביותר אליך ותחושת בדידות ויגון כתוצאה משבירת אחד מאבני היסוד בעולמך הפנימי.

לאחר גילוי הבגידה, שני הצדדים יודעים כי מה שהיה עד עתה הולך להשתנות- אובדן אמון תמידי, ניתוק היחסים וסביר להניח שאף גירושין.

ברשימה זו ומתוקף היותי גבר, אתייחס לסיבות מדוע גברים בוגדים, מהם הסימנים המרמזים על בגידה ומה עושים הלאה.

יתכן ותחשבו כי הרשימה כוללנית, שטחית, שוביניסטית, פמיניסטית, צינית או פוגעת. עימכם הסליחה מראש.

בסקר שנערך בארה"ב זה מכבר, נקבע כי 70% מהאמריקאים אומרים כי הם מכירים לפחות בעל אחד שבוגד באשתו ו-60% מכירים לפחות אשה אחת שבגדה.

סקר מדהים נוסף הראה כי 30% מהכמרים הפרוטסטנטיים בארה"ב קיימו יחסים מחוץ לנישואין !

בישראל היקף הבגידות הפך למגיפה של ממש. אין כמעט אשה שלא ניסו להתחיל איתה גברים נשואים, או שלא ראתה גברים נשואים במקום עבודתה, המכרכרים סביב נשים נשואות ורווקות.

לבגידות של גברים ישנן הסברים אבולוציונים, נפשיים וסוציולוגיים אליהן אתייחס מיד, אך לטעמי הסיבות מדוע אנחנו הגברים בוגדים הן מאד פשוטות:

1. אנחנו אוהבים סקס

2. אנחנו אוהבים גיוון

3. אנחנו מסוגלים לעשות סקס ללא רגש

4. אנחנו חלשי אופי ונכנעים לפיתויים

5. כל החבר'ה עושים את זה

הביולוגים מסבירים את הבגידה באבולוציה שדוחפת את הגבר "להפיץ את זרעו בכמה שיותר מקומות" ובפעולת הגבר על פי אינסטינקטים קדמוניים של "צייד".

הפסיכולוגים יטענו מנגד כי הבגידה נובעת מתסכול ממערכת יחסים קיימת, רצון בחיזוק האגו וחסך מיני.

הסוציולוגים טוענים כי התרבות המערבית האורבנית מובילה לכך שהפיתוי נמצא בכל מקום, דבר הלא מאפשר כמעט אפשרות להתחמק מבגידה לאורך עשרות שנות נישואין. הפיתוי מורכב הרבה פעמים מנשים צעירות וחסרות עכבות שרואות בקיום יחסים עם גבר נשוי "דבר לגיטימי" ולעיתים אף "הישג".

על פי ההערכות, כ-80% מהגברים הנשואים יבגדו לפחות פעם אחת במהלך נישואיהם וחלק גדול מהם, עושה או יעשה זאת באופן שיטתי וקבוע.

המספרים המדהימים הללו, צריכים לעורר שאלות האם מוסד הנישואין במתכונתו הנוכחית יכול להחזיק מעמד והאם יש להכיר בבגידה כנורמה או כ"גזירה שיש לחיות עימה".

הניסיון מוכיח כי הבוגדים נמנים על כל שכבות האוכלוסיה וכי בדרך כלל "אין עשן בלי אש", כלומר - אם את חושדת בבן זוגך כי הוא בוגד בך, את לרוב – צודקת.

ישנם כמה סימנים העלולים להעיד כי בעלך בוגד בך כגון:

  • שינוי בהתנהגותו (מביא לך פתאום מתנות, פרחים, מחבק יותר וכד')
  • שינוי בהרגליו המיניים (רוצה יותר, רוצה פחות, רוצה לשנות)
  • שינוי במצבי הרוח שלו (כעס, מתח, עצבנות, או לחילופין חיוכים תמידיים)
  • טיפוח עצמי יוצא דופן (הליכה למכון כושר, פעילויות כושר, שימוש בבשמים, תספורות, קניית בגדים)
  • שינוי במועדי יציאה וחזרה (העדרויות ממקום העבודה, חזרה מאוחרת הביתה, העלמויות תכופות מהבית)

אם הינך חושדת שבעלך בוגד, מומלץ מאד לפנות בדיסקרטיות לעו"ד המתמחה בדיני משפחה. פניה כזאת תבטיח לך:

  • סודיות מוחלטת בכל מידע שתחשפי בפני עורך הדין
  • חוו"ד אוביקטיבית על חשדותיך
  • המלצה על אפשרות לשירותי חוקר פרטי
  • אוזן קשבת ותמיכה
  • המלצות פרקטיות על המשך הצעדים המשפטיים והאחרים

דעי לך כי אף אם את מצויה במערכת יחסים תקינה ומספקת מכל הבחינות, עדיין ייתכן כי בעלך יבגוד.

אין האשמה בך ואסור לך לחשוב כך, כאמור, לעיתים איננו יכולים לשלוט בכך ואנו נכנעים לדחפים רגעיים מבלי לחשוב על ההשלכות הקשות שעלולות להתלוות למעשה הבגידה.

אנו מודעים לכך שהבגידה עלולה לסכן מערכת יחסים טובה ונישואין מאושרים ואף להזיק ליחסינו עם ילדינו כתוצאה מגירושין, אך על אף הכל…קשה לנו )תרתי משמע( להגיד לא.

שלא יווצר הרושם מרשימה זו כי נשים אינן בוגדות. הן עושות זאת ובאחוזים גדלים והולכים, אך התופעה אינה קרובה למימדיה אצל גברים.

איתכן הסליחה (על הכל).

ההשפעה על הילדים


פורסם ב-17 באוגוסט 2009 – 0:04 | מאת admin

השפעת הגירושין על ילדים

לא חשוב כיצד תסביר לילדיך את גירושיך, הם עדיין יהיו מלאים במגוון של רגשות ותחושות כגון: חוסר אמון, פחד, כעס, דחייה וצער.

אין דבר יותר מכאיב להורה מאשר הידיעה כי הוא עצמו במעשיו, הביא (יחד עם בן הזוג) את ילדו למצב הנ"ל ורוב ההורים המתגרשים חשים או יחושו אחריות למצב הנפשי אליהם נקלע ילדם.

אל תשכח בשום שלב כי הנזק לילד החי עם הורים שאינם מסתדרים או אינם מאושרים, גדול שבעתיים מהנזק לילד שהוריו גרים בנפרד.

כהורה, אתה רגיל לטפל בילדך כאשר הוא נפצע, חולה, נעלב או נפגע על ידי ילד אחר וכד', אך המצב בו הילד מתמודד עם פרידת הוריו ו"אובדן" אחד ההורים הינו חדש לך.

זכור כי לא ניתן להגן ולמנוע מילדך בצורה טוטאלית את כל המשברים שהחיים טומנים עימם.

בשנה הראשונה שלאחר גירושייך, תדרש לכל הכוחות הנפשיים ויכולותיך כהורה על מנת לעזור לילדך לצאת מהמשבר הנובע מהשינוי בחייו.

אינך חייב לעשות זאת לבד- חברים, משפחה, יועצים, פסיכולוגים, מורים, קבוצות תמיכה וספרים, יכולים לסייע לך בדרכי ההתמודדות שלך ושל ילדך עם המצב.

נצל כל מקור אפשרי על מנת לדלות אינפורמציה ותמיכה אפשריים שיאפשרו לך לעזור לילדך להסתגל למצב החדש, לצאת מההלם הראשוני ולהמשיך הלאה בחייו.

ילדים להורים מתגרשים, חוששים בתחילה בעיקר מנטישה ואובדן אהבת הוריהם, לכן חשוב כל הזמן להזכיר לו כמה הינך אוהב אותו וכיצד שני הוריו, גם אם אינם גרים יחדיו, תמיד יהיו שם עבורו (בהנחה שאף אחד מההורים לא נטש או מתכחש לילדו).

ילדים לרוב נוטים להאשים את אחד ההורים או את שניהם בגירושין ולעיתים אף נוטים הם להאשים את עצמם בגירושי הוריהם. הבטיחו להם שוב ושוב כי אין להם שום חלק כלשהו בפרידת הוריהם וכי ההורים יכולים להפרד בינם לבין עצמם, אך לעולם לא ייפרדו מילדם.

מכיון שהגירושין מהווה שינוי גדול בחיי ילדך, חשוב מאד להתרגל מהר מאד למציאות החיים החדשה ולא לשדר פאניקה. כאשר אתה דן עם זוגתך לשעבר בהסדרי ראיית הילד בחגים, שבתות, ימי הולדת וחופשות, חשוב קודם כל על טובת ילדך ורק אחר כך על טובתך שלך ובשום אופן אל תריב איתה לידו.

לאחר הגירושין חשוב מאד לשמור על מסגרת חיים מתוכננת ועל שגרת התנהגות בחייו של הילד, ולמוע שינויים קיצוניים בסדר יומו ובפעילויות אליהן הורגל למשל: זמני ארוחות, כללי התנהגות בבית, משמעת, הכנת שיעורים, משחקים עם החברים, זמני שינה וכד'.

ויתורים מצידך על משמעת וסדר, אינם לטובת הילד ופינוק הילד באמצעים חומריים גם הם אינם משרתים את המטרה להגן על עולמו הפנימי והם רק יוסיפו לבלבול הפנימי ולתחושת חוסר הבטחון וחוסר היציבות בחייו.

חובה עליך לשדר לילדך: "עסקים כרגיל" ו"ממשיכים קדימה" (כמובן בכפוף לשינויים במציאות החיים).

לפנק את ילדך באהבה – מותר ואף רצוי !

אסור לך בשום שלב לנהל עם ילדך שיחות מהן תעלה עוינות, כעס או שנאה כלפי אימו או לדבר עליה בלשון לא אוהדת שתגרום לולרגשות טינה כלפיה. זכור כי לנצח תהיו שניכם- הוריו.

אף אם הינך מצוי ביגון, בלבול וכעס, השתדל לא להפגין זאת מול ילדך ושמור על קור רוח ופנים מחייכות בהמצאך לידו. זכור כי ילדך הינו קטין אשר אתה מהווה עבורו עוגן של יציבות ובטחון בחייו וכל קריסה רגשית ונפשית בנוכחות ילדך, תעורר אצלו בהלה וחששות.

אל תהסס לפנות ליעוץ מקצועי. גירושין הינו משבר קשה לכל אדם. קבוצות תמיכה הן דרך פופולרית ומקובלת להתמודד עם קשייך ולבטיך יחד עם אנשים הנמצאים במצבך ובהנחייה של איש מקצוע.

המאמר נכתב בלשון זכר, אך מתייחס לשני המינים כמובן.

איך לספר לילדים?


פורסם ב-16 באוגוסט 2009 – 23:59 | מאת admin

איך לבשר לילדים ?

אחד הדברים הקשים בגירושין הוא "איך מספרים לילדים?".

על אף הקושי, קיים הכרח לעשות זאת בצורה מושכלת, מתוכננת ואמיתית על מנת שהילדים יתחילו להסתגל לשינוי שעומד להתרחש בחייהם.

מחקרים מראים כי ילדים הגדלים בבית אשר בו יש מתח מתמיד בין ההורים, תוך מריבות או התעללות מילולית או פיסית, חשופים לטראומה גדולה יותר מאשר ילדים החיים אצל הורים החיים בנפרד.

הנה כמה טיפים חשובים כיצד לספר לילדים על הגירושין הקרבים ובאים:

  1. אל תספרו אלא אם כן הינכם בטוחים בהחלטתכם להתגרש.
  2. אם אפשר, עדיף ששני ההורים יבשרו לילדים יחדיו. אם הדבר לא ניתן, חשוב שיבשר זאת ההורה הדומיננטי יותר בגידולם.
  3. חשוב שלא להטיח האשמות כלפי בן הזוג ולא ליצור תחושה של "הורה טוב" ו"הורה רע", שכן הדבר עלול לגרום לנזק לילדים.
  4. חשוב להודיע לילדים ביום בו הם חופשיים כגון בסופי שבוע או בחגים, על מנת שתוכלו להיות עימם זמן ממושך לאחר ההודעה, שכן הם עלולים לחוש תחושת בדידות וקריסה של מבנה עולמם המוכר ועל מנת לתת להם תחושת הגנה ובטחון.
  5. לומר להם כל הזמן כמה הינכם אוהבים אותם וכי אין להם שום חלק או אחריות לגירושין וכי מדובר בפרידה בין שני ההורים אך לא בין ההורים לבין הילדים.
  6. חשוב לספר על סיבת הגירושין באופן כללי ומבלי להכנס יותר מדי לפרטים. ניתן לציין כי "אבא ואמא לא מסתדרים / לא מאושרים" וכי הפרידה רק תהפוך את ההורים למאושרים יותר.
  7. אמרו להם כי ההחלטה להתגרש היא סופית, על מנת שלא ינסו לשנות את החלטתכם.
  8. לאחר ההודעה, ספרו להם בקווים כלליים על השינויים שעשויים לחול בחייהם כגון מעבר דירה, עזיבת אחד ההורים, מעבר לבי"ס/ גן אחר וכד'.
  9. אם הילד שואל שאלות, יש לענות להם באופן כללי ובטון רגוע תוך הפגנת בטחון מצידכם וחזרה על הבעת אהבה אינסופית כלפיהם.
  10. אם הילד בוכה או מגיב בפאניקה, נסו להרגיע אותו ואמרו לו כי מותר לבכות וכי יקח לו זמן להתרגל למצב החדש, אך יחד תעברו את זה ותצאו לחיים חדשים.
  11. עודדו את ילדיכם לבוא ולדבר איתכם מתי שרק יחפצו וירגישו צורך בכך.
  12. נסו להקיף אותם בימים שלאחר ההודעה בקרובי משפחה ובחברים, על מנת לתת להם תחושה כי הם לא "נעזבו" וכי הם מוקפים באנשים שאוהבים אותם.
  13. שאלו אותם אם יש להם חברים שהוריהם גרושים ודברו על כך.
  14. קראו יחד ספר או מאמר בנושא גירושין.

איך לבשר למשפחה וחברים ?

חשוב להתכונן לשיחה עם קרוביך ולהחליט מה את רוצה להגיד וכיצד לומר זאת. החלט אילו פרטים הינך מעונין לחשוף ואל תגרר לשאלות שיחשפו פרטים נוספים מעבר לכך. עדיף להתחיל ה"הנחתת הפצצה" דהיינו הודעה כי החלטת להתגרש ואז להמשיך לפירוט הנסיבות והסיבות שהובילו להחלטתך. כדאי לספר תחילה למקורביך שהינך בטוח כי יגלו הבנה ואהדה לצעד זה ורק אחר כך לאלו שתגובתם עלולה להיות "קשה" יותר.

אל תצפו לתגובה זהה. לאנשים שונים יש דרכים שונות להתמודד עם הודעה שכזו. בתחילה הם יכולים להיות מופתעים מאד ולהגיב באופן קיצוני, אך לאחר ש"יתאוששו" מן ההלם הראשוני, רוב הסיכויים שיציעו לך כתף תומכת. אם מלכתחילה קרוביך לא סימפטו את בן/ת זוגך, הם עלולים להגיב באנחת רווחה ואף בשמחה שייתכן ותפתיע אותך, אך אם המצב הפוך והם היו קשורים או חיבבו את זוגך, הם עלולים להרגיש "קרועים" בין נאמנותך אליך לבין חיבתם לזוגך.

אם יש לך ילדים, חשוב כי לא תבקש מקרוביך להפנות עורף לזוגך, על מנת לא ליצור סביבה עויינת לילדים.

בכל מקרה חשוב כי תבהיר לקרוביך כי תזקק לכל עזרה שיוכלו להגיש לך בחודשים הקרובים ולעיתים אף אין מנוס מבקשת עזרה כספית לקראת ההליכים המשפטיים ולאור השינוי במצבך הכלכלי בעקבות הפרידה והגירושין.

איך לספר בעבודה ?

מדוע בכלל לספר לבוס ולחברים בעבודה?

ראשית, הליכי הגירושין עלולים להשפיע על שעות עבודתך בחודשים הקרובים וזאת לאור פגישות עם עורך דינך, ישיבות גישור,דיונים בבית המשפט וכד' וחשוב כי הבוס שלך יידע מהי הסיבה האמיתית לאיחוריך והעדרותך ויגלה גישה אוהדת לכך.

הבוס אף עשוי לגלות הבנה לירידה ברמת עבודתך ותפקודך לאור מצבי לחץ, מתח ודכאון שיש בהם כדי להסיח את דעתך מעבודתך.

כמו כן, לעיתים במחלקות כח אדם במקום עבודתך, יוכלו לעדכן אותך בדבר זכויות סוציאליות המגיעות לך ואשר ייתכן ותזקק לנצלן בתקופה זו.

ייתכן אף וכתוצאה מגירושיך, ייקטן סכום המס אותו הינך נדרש לשלם. מי שאיראי על תלושי המשכורת במקום עבודתך, יוכל לתת לך אינפורמציה מלאה בנושא.

לחבריך בעבודה, ספר על עובדת גירושיך מבלי להכנס לפרטים רבים מידי וזאת על מנת למנוע רכילות מיותרת, אך תהיה סמוך ובטוח כי במקום עבודתך יימצאו אלו שילחששו מאחורי גבך אודות גירושיך.

גלה הבנה לכך, זה טבעי ואנושי להתעניין בכך ולאחר זמן לא רב, הדבר כבר לא יהיה יותר "נושא לשיחה".