רשלנות רפואית

כל הגרושות האלה…

פורסם בתאריך 16 באוגוסט 2009 – 23:47 | מאת admin

"ללא הפסקה", ידיעות אחרונות", ורדה רזיאל ז'קונט.

לפעמים נשים נשואות אך אומללות, נרתעות מגירושין בגלל תפישתן המעוותת את חייהן של "כל הגרושות האלה".

הן תופשות אותן כמי שנשחקות בשוק בשר אכזרי מבלי למצוא בני זוג, מתרוצצות בין מסיבות פנויים מגעילות לפגישות עיוורות מתסכלות, רוב זמנן עובר עליהן בבדידות מעליבה, ורק לפעמים, מתוך חוסר ברירה, הן מתגודדות כדי לקטר על המחסור בגברים מוצלחים.

מי שמביטה מתוך צינוק חיי הנישואין החוצה, רואה את נוף חיי הגירושין כאומלל, קר, עוין וחסר תוחלת, ולכן מעדיפה להישאר אומללה ליד בן- זוגה.

זוהי תפיסה גורפת מכשילה. אדם נשוי בעל כישורים רגשיים, חברתיים ושכליים, עלול להיות לא ממומש בנישואיו, מתוסכל, ללא אפשרות ביטוי של יכולותיו ביחסי קירבה, ולהרגיש כיצד הוא מחמיץ את חייו.

ואילו אדם גרוש בעל יכולות חברתיות ורגשיות או רצון ללמוד אותן, לא יישאר בודד.

חשוב לנטוש את הנחת היסוד שאדם גרוש הוא בהכרח "לוזר".

אי הצלחה במסגרת נישואין היא תופעה שכיחה ונורמלית. היוזמה לגירושין היא במקרים רבים הצלחה בפני עצמה, שאפשר להיות גאים בה, וגיבוש אורח חיים פורה בתקופת הגירושין הוא משימה אפשרית חשובה לא פחות.

הנחת יסוד מטעה נוספת היא שחיים שלא במסגרת זוגית הם בהכרח פגומים: בילוי עם חברות הוא ביטוי של מסכנות וחוסר ברירה, בלי בן זוג אנו מסכנות, בודדות, חסרות אונים, משועממות.

כל זה נכון לגבי גרושות שאינן יודעות כיצד לשקם את חייהן. יש חיי גירושין אחרים, נכונים ועשירים יותר, שבהם גיבוש האישיות ותכני- חיים נוספים, עומדים במרכז.

עד לפני כמה עשרות שנים, נשים בודדות הרגישו כמו נכות: בדרך כלל הן לא נהגו במכונית וכושר התנועה שלהן היה מוגבל. הן סבלו מחוסר ב"יד של גבר", כיוון ששירותי התיקונים והשליחויות לא היו מפותחים. הן הדירו את רגליהן ממקומות בילוי ובידור, כיוון שלא היה נהוג לצאת לבד או בחברה נשית.

המצב כיום שונה לחלוטין. נשים יכולות להיראות יחד במקומות בילוי מבלי להרגיש לוזריות, ובכלל, אשה גרושה כבר איננה אחת ממיעוט משוקץ ומושמץ. היא יכולה לשאוף להימנות עם אלו שהביאו את עצמן למעמד של "גירושין מאושרים".

ברגע שמציאת בן זוג עתידי הופכת לעניין לא דחוף ולא מציק, נפתחות אפשרויות חדשות וניתן לעלות על מסלול התפתחות פורה ומהנה. אשה גרושה בעלת יוזמה וכישורים חברתיים, יכולה למצוא לעצמה דרכי השתלבות ודרכי בילוי שתהיינה מעניינות, מספקות ואפילו מסעירות לא פחות מאלו של חברתה הנשואה.

מחקרים מראים שאפילו אלמנות קשישות החיות בגפן, אינן אומללות יחסית לחברותיהן הנשואות. הן מצליחות להתארגן מבחינה חברתית וליהנות מחייהן.

אתגר "הלבד המאושר", אינו עומד בסתירה לאידיאל הזוגיות. לאמיתו של דבר, אחת הדרכים המוצלחות יותר להגיע לזוגיות מאושרת, היא באמצעות גירושין מאושרים, כשלב חשוב ומכובד בפני עצמו, שלא צריך לשאוף לקצר אותו או להימנע ממנו, אלא להיפך, למצות אותו ולהפיק את כל מה שיש לו להציע בדרך לגיבוש והתבגרות.

אני אישית יכולה להעיד כי שמונה עשרה שנות חיי הגירושין שלי, היו מן היפות והפוריות בחיי.