רשלנות רפואית

אחוזי הגירושין…

פורסם בתאריך 16 באוגוסט 2009 – 23:45 | מאת admin

העיקר לעשות כותרת? מאת: ורדה רזיאל ז'קונט

לאחרונה התפרסמה בעיתונות ידיעה האומרת שאחד מתוך שלושה זוגות מתגרשים בישראל.

מנתונים שסיפקה היחידה לסטטיסטיקה של האו"ם מסתבר שבשבדיה מתגרשים ששים וארבעה אחוזים מן האוכלוסיה; בבריטניה – חמישים ושלושה; בארצות הברית – ארבעים ושמונה, אבל בפולין – תשעה עשר אחוז, בספרד – שבעה עשר, באיטליה שנים עשר אחוזים ובטורקיה רק ששה אחוזים . ניתן בקלות לראות שככל שמדובר בארצות מתקדמות, עשירות וחילוניות יותר, מתגרשים בהן יותר זוגות.

כמובן שאפשר לבכות את השפעתה השלילית של הקידמה על חיי המשפחה, אבל אפשר לראות זאת לגמרי אחרת: תוחלת החיים המתארכת ורמת החיים הגבוהה של אנשים מאפשרת להם לפרק מערכות זוגיות גרועות ולקבל הזדמנות נוספת לפרק חיים חדש, אולי מאושר יותר.

ומה עם הילדים? לא כל המתגרשים הם בהכרח הורים לילדים קטנים. ניתן לשער שחלקם זוגות ללא ילדים, חלקם זוגות שילדיהם גדלו ובגרו ואף עזבו את הבית, ובכל זאת, כדאי לחזור בהזדמנות זאת אל אותו מחקר ישראלי שזכה לכותרות שמנות בעיתונים לפני כמה חדשים: "גירושי הורים מגדילים סיכויי ילדיהם למחלות נפש בגיל הבגרות".

רק באותיות קטנות, אחרי הכותרת השמנה המזהירה מפני גירושין, מתברר מתוכן הידיעה שאלה שלקו בנפשם היו בעיקר ילדים שהוריהם התגרשו לפני שמלאו להם תשע, ונשארו עם האב, בעוד שהאם יצאה מן הבית.

מסתבר אם כך שמדובר היה במקרים חריגים, קיצוניים ובלתי אופיניים: בארץ מקובל שילדים רכים נשארים עם אמם. כדי שילדים קטנים לא יישארו עם אמם והאימא תעזוב את הבית דרושות נסיבות חריגות, כך שמדובר בגירושין קשים על רקע יוצא דופן, או של אמהות בעייתית, או של זוגיות אלימה שלא הותירה לאם ברירה אלא לברוח על נפשה.

מכאן שאולי החולי הנפשי של הנחקרים קשור יותר לאישיות ההורים ולמצב משפחתי משברי חריף שקדם לגרושין.

המסקנה היא שאסור להתייחס לתוצאות המחקר הללו כאל תורה מסיני.

כל מי שעוסק במחקר בתחום מדעי החברה יודע שמחקרים שאינם זוכים לתוצאות המצביעות על הבדלים )בין גברים לנשים, ילדי גרושין לילדי משפחות שלמות, וכו'( על פי רוב אינם זוכים להתפרסם בעיתונות המדעית. הקהיליה המחקרית, וכמובן העיתונות, אוהבות מחקרים שיש בהם תוצאה סנסציונית.

כך יכול לקרות שמחקר חריג המעיד על הבדלים מתבלט באופן המצייר מציאות מעוותת, בעוד שעשרות מחקרים אחרים שלא מצאו הבדלים בין ילדי גירושין לילדי משפחות רגילות נגנזים מחוסר עניין לציבור. כתוצאה מכך, אנו מופצצים במסרים מפחידים אודות סיכויי ההשתגעות של ילדי גירושין, ומכאן אפשר בקלות לחזור לימי הבינים. מעכשיו כל מי שחיי הנישואין שלו אינם מאושרים ומבקש להתגרש אפשר יהיה להגיד לו: בגלל שאת/ה רוצה להתגרש – הילד שלך יהיה משוגע לכן עדיף שתישאר נשוי ותסבול! הכללות סוחפות בגנות תהליך הגירושין בדרך כלל מציידות את סרבני הגירושין בנשק קטלני ההופך את מלחמת הגירושין להרסנית פי כמה, וכך הנבואה האכזרית על נזקי הגירושין אמנם מגשימה את עצמה.

כיום כבר ידוע שיש גירושין ויש גירושין: יש גירושין שקטים, ידידותיים, תוך שיתוף פעולה בין ההורים, שפגיעתם בילדיהם מזערית וחולפת עם הזמן. ויש גירושין רוויי מלחמות והתנכלויות, הכוללים התרחקות ו/או הידרדרות נפשית של אחד ההורים או שניהם. כל הכללה סוחפת מידי אודות השפעת גירושין על ילדים דינה להיות שטחית וחסרת אחריות.