משבר הפרידה כהזדמנות


פורסם בתאריך 17 באוגוסט 2009 – 0:11 | מאת admin

אם נפרדתם או התגרשתם לא מזמן, אתם חווים רגשות מכאיבים: כעס, עצבות, פחד, בדידות, אשמה. אתם יכולים להשתמש בכאב המשבר כיסוד לבניית חיים שיש בהם יותר כוח, אושר ומודעות.

יהודה איילון - פסיכולוג ומטפל זוגי

סיום מערכת יחסים שהיתה בה אהבה – זו משימה קשה. גם אם שני בני הזוג מתמודדים עם הפרידה בצורה בוגרת, התהליך ארוך וכרוך בסערת רגשות.

התגובות הרגשיות במהלך הפרידה הן גם חזקות, בעוצמות שבדרך כלל לא חווינו קודם (למעט, אולי, עוצמת חוויית ההתאהבות) וגם מורכבות מרגשות רבים, לעתים בו-זמנית: עצב, כעס, אשמה, ייאוש, חרטה, געגועים.

הגירושים הם מצב משבר. מצבי משבר משתקים את המערכת הפסיכולוגית ומונעים את פעולתה התקינה. אולם בכל משבר טמון גם אוצר: הזדמנות לשינוי יסודי בחיים – שינוי המחזק את האדם ומאפשר לו לנתב את חייו החדשים למסלול מספק ועשיר יותר. למשבר תפקיד חיובי בחיים: הוא נועד לחלץ אותם מן המבוי הסתום אליו נקלעו.

תהליך ההחלמה מהטראומה שונה מאדם לאדם, ובכל זאת ניתן לצפות לכמה שלבים בתהליך ולסייע בהם. השלבים הראשונים הם אולי הקשים ביותר, כיון שמעצם טיבם הם בולמים את התנועה ותוקעים אותנו במקום שנדמה כי אין ממנו מוצא. רבים מהמתגרשים היו תקועים בקשר רע וחשו שאינם מסוגלים לא לשנותו לטובה ואף לא לצאת ממנו. מה שתקע אותם במצב זה הוא מנגנון ההכחשה: עמוק בלבם הם ידעו שאין סיכוי לקשר הזה, אך יחד עם זאת הכחישו ידיעה זו והמשיכו בקשר הזוגי. גם כאשר יוזם אחד מבני הזוג פירוד, בן או בת הזוג מתכחשים לאמת ואינם מאמינים שנישואיהם הגיעו לקצם.

בהמשך התהליך, כאשר ההכחשה נחלשת מעט והאמת הקשה מתחילה לחדור למודעותנו, תוקף אותנו הפחד: מפני הנזק שייגרם לילדים, מפני קשיים כלכליים, מפני הבדידות.

גם הפחד וגם ההכחשה הם שני מכשולים משתקים, המקשים מאד על היציאה מהמשבר.

עצם הפנייה לעזרה, בין שהיא ישירות לגורם מקצועי או למעגל התמיכה הטבעי של האדם – משפחה או חברים – או לספרות עזר או לאתר אינטרנט, מעידה על כך שהפונה כבר התגבר על ההכחשה, לפחות חלקית. הנכונות לקבל עזרה היא השלב הראשון בדרך להתאוששות מהמשבר.

כאמור, עצם ההכרה של מי שמצוי בהליכי פרידה בכך שהוא או היא עוברים משבר היא הצעד הראשון לקראת צמיחה חיובית והתחזקות.

הצעד הבא הוא לקבל את הרעיון שהדרך הנכונה לרוב בני אדם כדי לצמוח מתוך משבר היא לעבור את התהליך יחד עם עוד אדם: קבוצת תמיכה או יועץ מקצועי. ניתן אמנם להיעזר בחברים או בספרים, אולם זו דרך קשה יותר ובודדת יותר.

בתחילת התהליך מן הראוי לבדוק עד כמה משפיע המשבר על יכולת התפקוד היומיומית בעבודה ובקשרים עם הילדים. עד כמה שהדבר ניתן, מומלץ להפחית זמנית את עומס העבודה ולהתרכז בעיקר החיוני, כאשר את יתר התפקידים רצוי להעביר לאחרים או לדחות את ביצועם לזמן מתאים יותר. למידת טכניקות להרפיית מתח וכן פעילות גופנית אירובית מתונה עוזרות מאד להפחתת המתח הכרוך במשבר. גם ייעוץ תזונתי עשוי להועיל להקלת העומס על הגוף והנפש.

חלק מהעבודה הנעשית בקבוצת התמיכה או בייעוץ האישי ניתן לבצע לבד, אם כי רק כהתחלת התהליך. הכוונה היא לשלב "חשבון הנפש", בו את/ה יכול/ה לנסות לענות לעצמך על שאלות כמו:

- מה הרגשתי לקראת הפרידה והגירושים – כעס, עצב, פחד, ייאוש, בושה ועוד?

  • מהי הרגשתי כיום? מהם הרגשות החזקים ביותר שלי כעת?
  • מה גרם לרגשות האלה ? מה ממשיך לגרום לרגשות אלה כיום?
  • מהן המחשבות החוזרות ומציקות לי שוב ושוב ?

נסיון לענות בכנות לשאלות אלה מבהיר מעט את המצב ועושה סדר מסויים בסערה הרגשית המאפיינת את תחילת התהליך.

חשוב לדעת שהסערה הרגשית היא טבעית ובלתי נמנעת, ולכן ראוי לקבל את הרגשות הללו ולא להילחם נגדם או להתבייש בהם. כמו כן יש להבין שאין הרגשות המציפים האלה נמשכים בלי סוף – הם יחלפו אם ניתן להם את מקומם ונפיק מהם את המתנות הטמונות בהם.

עבודה עצמית נוספת שכדאי להתחיל בה לבד, אך להמשיך אותה בקבוצה או בייעוץ אישי, היא הבנת המצב:

  • כיצד ראיתי את נישואי – מה היו ציפיותי, ומה היה חשוב לי בנישואי
  • מה איבדתי כשנפרדתי
  • מה הרווחתי כשנפרדתי
  • כיצד התקבלה ההחלטה להיפרד, מי היה היוזם

את התשובות לשאלות אלה כדאי לכתוב ולא להסתפק בתשובות בעל-פה, כי הכתיבה מביאה לניסוח ברור יותר של התשובות ולהכרה מציאותית יותר בחשיבותן.

הצעדים המפורטים כאן אינם קלים לביצוע, כיון שהם מציפים את הרגשות אל פני השטח, ולכן מומלץ לעשותם לאט ולא בבת אחת. כדאי לזכור שהתהליך הזה חיוני ורצוי להמשיכו בסיוע מתאים ולא להשאיר את הדברים פתוחים ותקועים. אחזור ואדגיש שמשבר הגירושים יכול להיות מנוף לצמיחה – בתנאי שעושים את הדרוש ולא סומכים על הזמן שיעשה את שלו, כי הוא אינו עושה אלא שמות! מי שיכול וצריך לעשות הוא האדם העובר את השינוי בחייו, הוא זה שעליו לקבל על עצמו אחריות לחייו.

לא ניתן להוסיף תגובה.