מי יחנך את הילדים?


פורסם בתאריך 16 באוגוסט 2009 – 22:48 | מאת admin

עו"ד צבי נח 20/09/01

זוג גרושים, הורים לשלוש בנות, נחלקו ביניהם בשאלה למי נתונה הסמכות לדון בחינוך בנותיהם - האם לבית הדין הרבני (כטענת האם) או שמא לבית המשפט לענייני משפחה (כטענת האב)?

בית המשפט העליון צידד בעמדות שהציג העותר, האב, תוך סקירת הדין והפסיקה בנושא (פסק הדין נכתב ע"י השופטת ביניש, בהסכמת חברותיה להרכב).

סמכויות ביה"ד הרבני קבועות בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). סעיף 3 מקנה לבית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית "בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין". הפסיקה הבחינה בין משמורת ילדים, הנחשבת לעניין שלפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעת גירושין, לבין שאר העניינים הקשורים בגירושין, שכריכתם חייבת להיעשות במפורש. חינוכם של ילדים אינו כרוך "על פי עצם טיבו וטבעו" בתביעת גירושין.

סעיף 9 לחוק מקנה לביה"ד הרבני סמכות שיפוט מקבילה, אם ניתנה לכך הסכמה של כל הצדדים (הסכמה מפורשת, בכתב או בעל-פה, או הסכמה מכללא).

בצד העקרונות דלעיל, יש להזכיר את דוקטרינת הסמכות הנמשכת.

"ככלל", מסכמת השופטת ביניש, "קובע עקרון הסמכות הנמשכת כי מקום בו פסק בית הדין מכוח סמכות מקורית בעניין בעל אופי מתמשך, ימשיך הוא להחזיק בסמכות כדי להכריע בהתדיינויות נוספות שתהיינה בין בעלי הדין באותם העניינים". עקרון זה מהווה חריג לכללי הסמכות הראשונית, הנותן ביטוי לחובת הכיבוד ההדדי שחלה בין רשויות השיפוט, בינן לבין עצמן.

עקרון הסמכות הנמשכת נועד להקנות סמכות לביטולה או לשינויה של החלטה קודמת, עקב שינוי שחל בנסיבות שההחלטה הראשונה ייסדה את עצמה עליהן (בנושאים מתמשכים ודינמיים, כגון נושאים של מזונות ומשמורת ילדים).

מהותה ותכליתה של דוקטרינת הסמכות הנמשכת מעוררת ספק האם היא יכולה לחול במקרה הנדון.

השופטת ביניש ביכרה להותיר בצריך עיון את השאלה העקרונית – האם נושא חינוך ילדים מהווה עניין מתמשך ומשתנה לפי טיבו.

בנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון, תביעת הגירושין בין הצדדים לעתירה הסתיימה בעיתו, מבלי שבית הדין פסק מלכתחילה בנושא חינוכן של הבנות.

(בג"ץ 9539/00 יוסף נ. ביה"ד הרבני האזורי ואח', פס"ד מיום 29.8.01. השופטות טובה שטרסברג-כהן, דורית ביניש ומרים נאור. בשם המערער עו"ד דניאל ורשבסקי, בשם המשיבים עו"ד אשר רוט ותאנה אקרמן.

לא ניתן להוסיף תגובה.