הרחבת חובתם של הורים לכלכל את ילדיהם בתקופת השירות הצבאי


פורסם בתאריך 17 באוגוסט 2009 – 13:49 | מאת admin

הצעת חוק שהגישה ח"כ ענת מאור ואשר עברה בקריאה ראשונה בכנסת במחצית השניה של חודש יוני עוסקת בתשלום מזונות לילדים עד גיל 22. אם תעבור הצעת החוק בקריאה שניה ושלישית יהיה בכך כדי לשנות את המצב החוקי הקיים.

בתמצית, חובת המזונות תורחב ותקופת תשלום המזונות – תוארך. הצעת החוק מבקשת להרחיב את חובת המזונות במלואה לגבי ילד או ילדה עד גיל 21 הלומדים במוסד חינוכי על יסודי (מכללה, אוניברסיטה וכו') ולגבי ילד או ילדה עד גיל 22 המשרתים בשירות סדיר או בשירות לאומי.

בדברי ההסבר להצעת החוק מובהר כי החוק מוצע מתוך מודעות לבעיה הקשה הנוצרת מהמצב החוקי הקיים לפיו חובת המזונות נפסקת בגיל 18 שנים, הפוגעת במיוחד בחיילים ובחיילות שהוריהם גרושים או חיים בנפרד ומתוך תחושת חובה עמוקה לדור העתיד. המציאות במדינת ישראל היא שבנים ובנות משרתים בצבא בין שנתיים לשלוש שנים, ובתקופה זו אין ביכולתם לכלכל את עצמם. קיים איסור לעבוד ללא רשות בתקופת השירות הצבאי ורשות כזו ניתנת רק במקרים חריגים, כאשר מדובר בחייל או חיילת הבאים ממשפחה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ביותר.

בתקופה זו נסמכים הילדים על שולחן הוריהם. כאשר ההורים ביחסים תקינים השאלה האם מסייעים לילד חייל או לא, כלל אינה עולה. כמובן מאליו מספקים ההורים לילד מזון, מקום לינה, קונים לו ביגוד והנעלה ונותנים לו דמי כיס לבילויים כפי שידם משגת. הבעיה מתעוררת כאשר ההורים גרושים או חיים בנפרד וכל אחד מהם מבקש להטיל את פרנסת החייל או החיילת על זולתו.

עד לפני מספר שנים החיוב במזונות פסק בגיל 18 או לכל היותר עם סיום כיתה י"ב. לפני מספר שנים קבע בית המשפט העליון בע"א 4480/93, הידוע כהלכת קירשנר תקדים, ובפסק דינו חייב אב לשלם מזונות לילדיו – בשיעור של שליש מסכום המזונות הרגיל – לכל תקופת השירות הצבאי.

בית המשפט קבע כי קביעת גיל 18 – הוא גיל הבגרות – מסמן את סיום התלות המשפטית בין ילד להורהו וקביעת החוק אינה שרירותית, אלא משקפת יחס ערכי של החברה והמערכת המשפטית בשאלה זו, וכי שאלת תקופת התלות בין הורה לילד היא שאלה שהמערכת המשפטית צריכה ליתן עליה את הדעת. המענה לשאלה צריך לקחת בחשבון שיקולים שונים הנוגעים למבנה החברה, רמתם הסוציו-אקונומית של תושביה, דת, מסורת, מנהגי החברה וכו'. עוד קבע בית המשפט העליון כי המערכת המשפטית צריכה להיות קשובה לתמורות במבנה ובהתנהגות החברה.

אחד מאותם שיקולים שיש לקחת בחשבון במדינת ישראל היא עובדת שירותם הצבאי של צעירים במשך שנתיים או שלוש שנים. צעיר בגיל צבא אינו יכול לפרנס עצמו והמשכורת הצבאית הנמוכה אין בה כדי לספק את כל צרכיו. גם שלטונות הצבא מניחים כי החיילים סמוכים על שולחן הוריהם, לפחות לעניין המדור בעת חופשותיהם או לגבי אלה המשרתים "קרוב לבית" ואין להם מגורים במחנה.

גם פרופ' א. רוזן-צבי ז"ל, בספרו "דיני המשפחה בישראל", בעמ' 163 כותב כי ילד שבגר ועושה את שירותו הצבאי אינו יוצא מביתו של ההורה-המשמורן בהגיעו לגיל הבגירות. גם בעת שירותו הצבאי נושא ההורה-המשמורן בהוצאות הילד, המטילות עליו מעמסה כספית לא מבוטלת, ועל כן ניתן היה לצפות, כי המציאות הישראלית המיוחדת תילקח בחשבון.

על כן פסק בית המשפט העליון כי יש מקום לפסוק לחיילים שליש מהמזונות שהיו משולמים כמזונות עובר למועד הגיוס. לאחר מתן פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון, נהגו בתי המשפט לענייני משפחה לפסוק מזונות לתקופת השירות הצבאי כדבר שבשיגרה.

פסק דין חדש שניתן בשבועות האחרונים על ידי כב' השופט שוחט מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בתמ"ש 100660/98 מבהיר כי עדיין נתון הדבר לשיקול דעתו של השופט היושב בדין וכי החיוב במזונות לבן או בת שהינם חיילים בשירות חובה, אינו דבר אוטומטי ומובן מאליו. פסק הדין קובע כי על פי ההלכה שנקבעה בע"א 4480/93 הנ"ל, חובתו של אב לזון את בנו או בתו המשרתים בצה"ל נובעת מהחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959. ילד העונה על תנאי הנזקקות הקבועים בסעיף 5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959, זכאי למזונות מהוריו.

הוראת סעיף 5 לחוק קובעת כי בגיר התובע מזונות צריך לשכנע את בית המשפט כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו ואין ביכולתו לספק את צרכיו "מעבודה או ממקור אחר", וכן כי ההורה הנתבע למזונות יש ביכולתו לספק הן את צרכי עצמו והן את צרכי הילד הבגיר התובע מזונות.

בית המשפט לענייני משפחה בחן את העובדות הספציפיות של המקרה בהתחשב בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 והגיע למסקנה כי לא יהיה זה נכון לפסוק כנגד האב מזונות לחיילת. החיילת תבעה את אביה למזונות של 2,500 ש"ח. משכורתה של החיילת היתה נכון ליום הגשת התביעה 320 ש"ח המשולמים על ידי צה"ל. החיילת לא הוכיחה כי דרשה מצה"ל לאפשר לה לעבוד וכי נענתה בסרוב. החיילת טענה כי אביה עובד כנהג מונית וכן משתכר מקצבאות שונות של הביטוח הלאומי. הנתבע -האב טען בכתב הגנתו כי הוא נכה המתקיים מקצבת הביטוח הלאומי וכי מלבד קצבת הנכות אין לא הכנסה נוספת. האב המציא לבית המשפט אישורים המעידים על מצב בריאות לקוי. כמו כן טען הנתבע כי הינו חסר רכוש וגרסתו לא נסתרה. אמה של החיילת עובדת כגננת מוסמכת ומשתכרת כ-4,300 ש"ח נטו לחודש.

בנסיבות העניין ובמיוחד לאור מצבו הכלכלי של האב נדחתה התביעה כנגדו, והוא לא חויב במזונות בתו. חשוב להבהיר כי במידה ומדובר בילדים שהינם קטינים מחובתו של אב לזון אותם קודם שהוא מספק את צורכי עצמו, וחובתו כלפי ילדיו הקטינים הינה אבסולוטית וקודמת לכל, אפילו לזכותו של אדם לספק לעצמו מזון ולקורת גג. אין זה כך כשמדובר במזונות חייל או חיילת. בית המשפט בודק קודם כל אם יש ביכולת האב לפרנס את עצמו ורק לאחר שסיפק את צרכיו ורק אם ידו משגת – הוא יחוייב לפרנס את בנו או בתו המשרתים בשירות חובה.

הצעת החוק החדשה – שטרם עברה קריאה שניה ושלישית – עשויה לשנות את המצב הקיים ולהביא לפסיקה שונה של בתי המשפט בנוגע לחיוב מזונות חיילים וילדים הממשיכים בלימודים על יסודיים, הן באשר למהות החיוב, והן באשר לגובה החיוב, שכיום לכל היותר ובמקרה הטוב, עומד על שליש מהמזונות הרגילים.

לא ניתן להוסיף תגובה.