מזונות אשה


פורסם בתאריך 16 באוגוסט 2009 – 15:48 | מאת admin

א. מזונות אשה- בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה ?

דנה היתה המומה כשגילתה שאסף בעלה מנהל חיים כפולים, ומממן "ידידה" בדירה ששכר עבורה.

אסף היה ברוקר וניהל תיקי השקעות של לקוחות רבים, ומצבו הכלכלי היה מצויין. דנה מעולם לא עבדה והשקיעה את כל זמנה בביקורים אצל קוסמטיקאית, במספרה ובמכון הכושר השכונתי. ילדים לא היו לבני הזוג מבחירה של שניהם. אסף היה "נשוי" לעבודתו, ודנה חפצה לשמור על גזרתה הדקיקה ולא היתה מעוניינת להרוס את גופה בהריונות ולידות.

דנה פנתה לעורך דין אשר יעץ לה להגיש כנגד אסף תביעת מזונות בבית המשפט לענייני משפחה ולבחון כיצד יתפתחו הדברים ביניהם.

האם נכונה היתה עצתו ?

לבית המשפט לענייני משפחה מספר יתרונות בולטים על פני בית הדין הרבני:

  1. בבית המשפט נפסק סכום מזונות גבוה יותר מאשר בבית הדין הרבני.
  2. בביה"מ הסכום שנפסק צמוד למדד ואילו בבית הדין הרבני הוא צמוד לתוספת היוקר.
  3. בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר או הצהרה שנתית למס הכנסה (לעצמאים) בעוד שבית הדין הרבני אינו כופה זאת.
  4. בית המשפט פוסק מזונות זמניים בישיבה ראשונה, בעוד שבבית הדין הרבני יתכן שיהיו מספר ישיבות בטרם ייפסק לאשה סכום מזונות כלשהו.
  5. בית המשפט בודק לא רק את ההשתכרות בפועל אלא גם את הפוטנציאל של הבעל, בעוד שבית הדין הרבני מביא בחשבון רק השתכרות בפועל.

היתרון הבולט (אם כי לא היחיד) שיש לאשה הפונה לבקש מזונות בבית הדין הרבני הוא היתרון שביכולתה לבקש מדור ספציפי. אשה יכולה לבקש מבית הדין הרבני לקבוע שאין לפנותה מן הדירה שהיא מתגוררת בה ולמנוע את פירוק השיתוף (על כך יהיה מאמר נפרד).

סוף דבר:

דנה שמעה בעצת עורך דינה ותבעה את אסף בבית המשפט לענייני משפחה, אשר פסק לה כמזונות סכום של כ – 3,500 ש"ח, ואף חייב את אסף לשלם את כל הוצאות הבית, את הביטוחים ואת אחזקת הרכב של דנה.

קיים סיכוי סביר שלו היתה דנה תובעת את אסף בבית הדין הרבני הסכום שהיה נפסק לה היה נמוך בהרבה, למרות שהכנסתו של אסף היא מן הגבוהות.

ב. האם ניתן לחייב אשה לעבוד לפרנסת המשפחה?

על פי דין תורה בעל חייב במזונות אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה. במסגרת חיוב זה חייב הבעל לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה, לרבות מדורה. הלכה פסוקה זו נקבעה בפסקי דין רבים מספור בבית המשפט העליון.

כאשר התרגלה אשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג עפ"י רמת-חיים זו, וחובתו של בעלה לספק לה כל מחסורה לאור מה שהרגיל אותה קודם לכן. כמו כן חייב הבעל במסגרת חבותו למזונות אשתו, לדאוג ולספק לה מדור ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב בעל לאשה.

הכלל הוא שכאשר האשה עובדת ומשתכרת למחייתה, זכאי הבעל לטעון כי " מעשה ידיה", יהיו "תחת מזונותיה".

כאשר "מעשה ידיה" של האשה )כלומר הכנסתה מעבודה מחוץ למשק ביתה( מספיקים לה לכיסוי צרכיה, כי אז הבעל פטור מלפרנס אותה.

ומה הדין כאשר אשה כחלק מטקטיקת גירושין מפסיקה לעבוד?? שהרי ידוע שישנם עורכי דין המייעצים לאשה להפסיק לעבוד כדי לתבוע מזונות גם עבור האשה ולא רק עבור הילדים, וכך לדרוש סכום גבוה יותר ו"לדחוק את הבעל אל הפינה".

עד לפני מספר שנים ההלכה קבעה כי אין מאומה בדין המחייב אשה לצאת לעבוד מחוץ למשק ביתה.

אולם אם יצאה האשה לעבוד רשאי היה הבעל לומר לה: "צאי מעשה ידייך תחת מזונותייך" כלומר:

הנני פטור מלזון אותך אם יש לך הכנסה מספקת לצרכייך.

בעבר בעל לא יכול היה לכפות על אשה לעבוד ולצאת לפרנס את עצמה, ואפילו אם עבדה בעבר והפסיקה את עבודתה – היה הבעל מנוע מלטעון כי הינו פטור ממזונותיה בשל יכולתה הפוטנציאלית להשתכר. כיום יש שינוי במגמה ואם אשה עבדה ערב הגשת תביעת הגירושין יש להתחשב בפוטנציאל השתכרות האשה, ובמיוחד אם האשה עבדה כל השנים וגם כשהילדים היו קטנים התמידה בעבודה מחוץ לבית.

יחד עם זאת גם כאשר יש להתחשב ביכולת ההשתכרות של האשה ובעובדה שעבדה מרבית השנים - עדיין יש להטיל על הבעל את הוצאותיה המוגדרות כצרכים הכרחיים (כלכלה, ביגוד ומדור). סכום זה מוערך על ידי בתי המשפט בדרך כלל בסכום שהוא בסביבות ה- 2,000 ש"ח.

מעבר לצרכים אלו – על האשה לספק את צרכיה מעבודתה ומההכנסות הצפויות לה כאשר תעבוד.

גישה זו מאזנת בין דין תורה המחיל על הבעל את החובה לזון את אשתו, לבין ההתפתחות של החיים המודרניים שבהם מרבית הנשים עובדות ומסוגלות לכלכל את עצמן באופן סביר.

לא ניתן להוסיף תגובה.