עקרון טובת הילד מול זכותו של ההורה הטבעי


פורסם בתאריך 17 באוגוסט 2009 – 14:38 | מאת admin

בעלי מקצוע לא הופתעו מההחלטה בנוגע לגורלו של אליאן גונזלס. פסיכולוגים העוסקים ביחסי הורים- ילדים ועורכי דין העוסקים בדיני משפחה ציפו להחלטה שנתקבלה בסופו של דבר, הדוגלת בעליונותו של התא המשפחתי ונותנת לו עדיפות. הוצאתו של הילד הקובני אליאן גונזלס מידי קרובי משפחתו המתגוררים בארצות הברית, והעברתו למשמורת אביו – לפחות עד לשמיעת הערער בעניינו – מעלה סוגיות חברתיות ומשפטיות כבדות משקל.

אמו של הילד – שטבעה בדרכה מקובה לארצות הברית – חפצה להעניק לו חיים חדשים וטובים יותר ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". משהלכה לעולמה – תובע אביו של אליאן את המשמורת וחפץ לגדלו בקובה.

על כף המאזניים עומדים שני עקרונות יסוד: טובת הילד ועתידו מול האוטונומיה של התא המשפחתי וזכותו של אביו כאפוטרופוס טבעי לגדלו.

מחד – טובת הילד ורצונה האחרון של אמו מחייבם את השארתו בארצות הברית. יש יסוד סביר להניח שאליאן יוכל להפיק יותר מהחיים בארצות הברית. ארצות הברית, אין מה לומר, יכולה להציע יותר מאשר החיים בקובה, שם מחכים לילד עוני וחיי אבטלה.

בארצות הברית יוכל אליאן להשתלב במסגרת לימודית ויוכל לקיים אורח חיים נורמטיבי במונחים מערביים. אליאן, אם רק ירצה בכך, יוכל גם ללמוד בקולג'. אם יחזור לאביו וימשיך לחיות ברובה, יאלץ מן הסתם לצאת לעבודה בתום שש עד עשר שנות לימוד ולא יסיים את חוק לימודיו, וסביר להניח שלא ילמד באוניברסיטה או במוסד אקדמי כלשהו.

נקודת ההתחלה שלו תהיה נמוכה יותר וייתכן אף שבשלב כלשהו של חייו ינסה להגיע שנית לארצות הברית ולפתוח בחיים חדשים וטובים יותר. באמצעים הכלכליים של קרובי המשפחה החיים במיאמי, שרותי החינוך והבריאות הניתנים בארצות הברית לתושביה, נותנים נקודת פתיחה טובה יותר לאליאן.

מאידך – וזה כנראה השיקול שהכריע את הכף והיטה את הפסיקה לטובת אביו של אליאן – יש חשיבות ליתן משקל ראוי לזכותו הטבעית של אביו לגדלו בהיותו ההורה היחידי של אליאן. החוק בכל מדינה מתוקנת מגן על התא המשפחתי ושומר על האוטונומיה והפרטיות שלו מתוך הכרה בזכויות של ההורים הטבעיים.

ילד לא מוצא מבית הוריו כאשר הטעם היחידי לכך הוא טובתו ועתידו של הילד. לו היתה זו ההלכה, הרי שילדים להורים עניים או מוגבלים היו מוצאים מבית הוריהם רק מתוך הנחה שבמשפחה מבוססת יותר ומשכילה סיכוייהם יהיו טובים יותר. ולא היא.

משפטו של אליאן מעלה בזכרון הציבורי את משפטה של קרוליין- ברונה אשר נחטפה מבית אמה בברזיל בשנת 1986 בהיותה בת ארבעה חודשים, גוירה ואומצה על ידי בני הזוג תורג'מן אשר עטפו אותה בחום ובאהבה ונתנו לה את ליבם ונשמתם.

אמה של הילדה החיה בברזיל איתרה אותה כעבור שנתיים ועתרה לבג"ץ להורות על החזרתה למשמורתה.

הדילמה היתה קשה ביותר. מחד, ברונה אומתה במשפחה חמה, אוהבת וטובה והיא קבלה אצל הוריה המאמצים – הן כלכלית והן נפשית – יותר משא אמה העניה מברזיל תוכל אי פעם להעניק לה. מאידך לא ניתן היה התעלם מהעובדה שהילד נחטפה מאמה הטבעית בניגוד לרצונה.

בית המשפט העליון בישראל הכריע לטובת האם הטבעית וקבע כי יש להחזיר את הילדה לברזיל.

בית המשפט העליון קבע באינספור פסקי דין כי אין מקום למתן החלטה המורה על הוצאת ילד מידי הוריו או על השארתו מחוץ לבית הוריו בניגוד לרצונם כאשר הטעם הבלעדי לכך הוא כי הדבר הוא לטובתו של הקטין. לו היה הדבר כך, היה נפתח פתח לנטילת ילדיהם של הורים החיים במצוקה כדי להעבירם מסיבה זו בלבד לרשותו של אחר.

גישה זו יסודה בתפיסתו של המחוקק הישראלי את מוסד המשפחה בכלל ואת יחסי ילדים – הורים בפרט. גישה זו רואה את הזכות להורות כזכות אנושית יסודית לה זכאי כל אדם, והקשר הקיים בין הורים לבניהם יסודו בעובדה הטבעית שהילד נולד להוריו-מולידיו.

מטעם זה, כאשר בא בית המשפט להחליט על אימוצו של קטין ללא הסכמת הוריו הטבעיים אין די בכך שהאימוץ יהיה לטובת הקטין, אלא שומה על בית המשפט לקבוע תחילה כי קמה עילה הנותנת בידיו סמכות להכריז על הקטין כבר-אימוץ כגון הזנחה, נטישה, חוסר מסוגלות לגדל את הילד בצורה תקינה וכיוצ"ב.

כל עוד לא קמה עילת אימוץ על פי החור וכל עוד לא הוכחו הזנחה או נטישה, התעלמות מצורכי הילד או חוסר מסוגלות הורית – אין לשלול מההורים את הזכות להורות ומהילדים את הזכות להורים הטבעיים אפילו ההורים הטבעיים מחוסרי כישורים אינטלקטואליים ואינם משופעים בכסף.

ואם נחזור לענייני של אליאן, הרי שכל עוד אביו יכול ומסוגל לגדלו אין הצדקה לכך שיישללו ממנו הזכות והחובה לגדל את בנו ולהשיב לעצמו את אהבת בנו, כי לפחות לכאורה הוא מסוגל למלא את חובותיו כהורה ונכון לכך.

השיקול הכלכלי ועתידו של אליאן – אין בהם כדי לשלול את זכותו של אביו להורות.

לא ניתן להוסיף תגובה.