האם יש חשיבות כלשהי לפוטנציאל ההשתכרות של אשה


פורסם בתאריך 17 באוגוסט 2009 – 14:21 | מאת admin

פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת פלאוט בתמ"ש 65830/97 סוקר את ההלכות השונות הנוגעות להתחשבות בפוטנציאל ההשתכרות של האשה לצורך קביעת מזונותיה.

על פי דין תורה בעל חייב במזונות אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה. במסגרת חיוב זה חייב הבעל לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה, לרבות מדורה. הלכה פסוקה זו נקבעה בפסקי דין רבים מספור הן בבית המשפט העליון והן בבית המשפט המחוזי.

כאשר הסכינה האשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג עפ"י -חיים זו, וחובתו של בעלה לספק לה כל מחסורה לאור מה שהסכינה קודם לכן. (ע"א 130/83 פרייס נ. פרייס, וכן ע"א 172/62 אייזנברג נ. אייזנברג). רמת כמו כן חייב הבעל במסגרת חבותו למזונות אשתו, לדאוג ולספק לה מדור ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב בעל לאשה. (ע"א 328/72 לנגל נ. לנגל וכן ת"א (תל-אביב) 4196/90 שיפלדרים נ. שיפלדרים).

הכלל הוא שכאשר האשה עובדת ומשתכרת למחייתה, זכאי הבעל לטעון כי "מעשה ידיה", יהיו "תחת מזונותיה". כאשר " מעשה ידיה" של האשה (כלומר הכנסתה מעבודה מחוץ למשק ביתה) מספיקים לה לכיסוי צרכיה, כי אז הבעל פטור מלזון אותה.

ומה הדין כאשר אשה כחלק מטקטיקת גירושין מפסיקה לעבוד?? שהרי ידוע שישנם עורכי דין המייעצים לאשה להפסיק לעבוד כדי לתבוע מזונות גם עבור האשה ולא רק עבור הילדים, וכך לדרוש סכום גבוה יותר ו"לדחוק את הבעל אל הפינה".

עד לפני מספר שנים ההלכה קבעה כי אין מאומה בדין המחייב אשה לצאת לעבוד מחוץ למשק ביתה. אולם אם יצאה האשה לעבוד רשאי היה הבעל לומר לה: "צאי מעשה ידייך תחת מזונותייך" כלומר: הנני פטור מלזון אותך אם יש לך הכנסה מספקת לצרכייך.

בעל לא יכול היה לכפות על אשה לעבוד ולצאת לפרנס את עצמה, ואפילו אם עבדה בעבר והפסיקה את עבודתה – היה הבעל מנוע מלטעון כי הינו פטור ממזונותיה בשל יכולתה הפוטנציאלית להשתכר.

חריגה מעקרון זה ניתן היה למצוא בשני פסקי דין שניתנו לפני כשמונה שנים לערך.

הן בע"א 61136/93 ביקל נ. ביקל והן בע"א 5930/93 פדן נ. פדן נקבע כי אשה שעבדה כל השנים ואשר ילדיה בגרו יכולה להמשיך ולעבוד, ועל כן קבע בית המשפט כי יש להתחשב בפוטנציאל של השתכרותה לצורך הקביעה אם מגיעים לה מזונות, ואם כן - מהו הסכום.

בפסק דין ביקל נאמר מפי כב' הנשיא דאז שמגר:

"אשר להשתכרות המערערת ממעשי ידיה, הרי אכן אין להבין מדוע אשה שעבדה כל השנים אינה עושה כן עתה. ילדיה בוגרים, עתותיה עימה וככל העולה מן החומר גם כושרה בכגון דא קיים, שהרי כבר התנסתה בכך במשך שנים. לא הייתי רואה, על כן, פסול בכך שבתוך מערכת החישובים של סכום המזונות (עליו מתווסף גם המדור בבית "הישן" המסופק על ידי המשיב) גם יביאו בחשבון שהמערערת יכולה לתרום על ידי עבודתה לכיסוי צרכיה (המגיעים לכדי 6,000 ש"ח ומעלה)."

ובפסק דין פדן, גם מפי הנשיא דאז שמגר:

"התובעת היא אשה צעירה המשלימה את תוכנית לימודיה ומסיימת תואר במדעי החברה … יש להניח כי תצא ותשתכר מחוץ למשק ביתה, כדרכן של נשים בימינו.  … הצדדים ניהלו חיים משותפים תקופה קצרה בלבד, והקרע ביניהם אינו ניתן לאיחוי … לית מאן דפליג כי לאחר סידור הגט שומה על כל אחד מהם לבנות מערכת משפחתית חדשה, הקשורה בהתחייבויות כלכליות ואישיות. בנסיבות אלה לא יהא זה צודק להעמיס על הנתבע את כלכלת התובעת מעבר לצרכיה הבסיסיים".

חשוב לציין כי למרות הקביעה כי אין כל הצדקה שאשה שעבדה וילדיה בגרו לא תצא לעבוד – לא נשללו המזונות מהאשה בשני פסקי הדין דלעיל. חזרה והסתייגות מהלכות אלו נקבעה בפסק דין מאוחר יותר בע"א 4316/96 פלולי נ. פלולי. שם נקבע כי אשה איננה חייבת לעבוד גם אם עבדה קודם לכן וכי המקרים בהם מדובר בפס"ד ביקל ופדן הינם חריגים לכלל, ויש צורך בנסיבות מיוחדות כדי שיחולו וייושמו.

פסק הדין בתמ"ש 65830/97, שניתן זה מכבר על ידי כב' השופטת פלאוט ואשר מפרט את התפתחות ההלכה, חוזר וקובע כי יש להתחשב בפוטנציאל השתכרות האשה, מה גם שזו עבדה כל השנים וגם כשהילדים היו קטנים התמידה בעבודה מחוץ לבית.

יחד עם זאת קובע פסק הדין, כי גם כאשר יש להתחשב ביכולת ההשתכרות של האשה ובעובדה שעבדה מרבית השנים – עדיין יש להטיל על הבעל את הוצאותיה המוגדרות כצרכים הכרחיים (כלכלה, ביגוד ומדור) המוערכים על ידי בית המשפט בכ- 2,000 ש"ח לחודש.

מעבר לצרכים אלו – על האשה לספק את צרכיה מעבודתה ומההכנסות הצפויות לה כאשר תעבוד. פסק הדין מאזן בין דין תורה המחיל על הבעל את החובה לזון את אשתו, לבין ההתפתחות של החיים המודרניים שבהם מרבית הנשים עובדות ומסוגלות לכלכל את עצמן באופן סביר.

לא ניתן להוסיף תגובה.