מזונות לאשה "מורדת"


פורסם בתאריך 17 באוגוסט 2009 – 14:36 | מאת admin

על פי הדין העברי אשה אשר "זנתה תחת בעלה" כלומר אשה המקיימת יחסי אישות עם גבר אחר שאינו בעלה, אסורה לבעלה ולבועלה, והיא מפסידה את כתובתה ואת מזונותיה. אשה כזאת מחוייבת לקבל מבעלה גט פיטורין לאלתר והינה מפסידה את זכויותיה כאשה נשואה.

הדין העברי אינו מחמיר באותה מידה עם בעל שקיים יחסי אישות עם אשה אחרת, ובתנאי שמדובר באשה פנויה, שאינה נשואה לגבר אחר.

חוק שיווי זכויות האשה תשי"א – 1951 אין בו כדי להועיל לנשים מאחר ונקבע בו שחוק זה אין בכוחו לגרוע מהדין הקיים )דהיינו – הדין העברי(, וכך במקום בו הדין העברי נוקט בגישה בלתי שוויונית כלפי נשים, חוק שיווי זכויות האשה אינו יכול לתקן עוול זה.

על פי עקרונות המשפט העברי חייב בעל במזונות אשתו "לפי מעמדו ולפי כבודו" כלומר, לפי רמת החיים לה הורגלה ובהתאם להשתכרותו של הבעל וליכולתו הכלכלית. היה והאשה "זנתה תחתיו" )כלומר קיימה יחסי אישות עם אחר( פטור הוא מחובתו לפרנס ולזון את אשתו.

בעל הטוען טענת פטור ממזונות אשתו עקב מעשיה צריך להוכיח בשני עדים כשרים על פי המשפט העברי את טענותיו, ואין די בטענות סתמיות או טענות בעלמא.

בפסק דין מעניין ועקרוני שניתן בחודש ספטמבר 2000, בתמ"ש 31641/97 על ידי כב' השופטת פלאוט מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן נקבע, כי גם אם היה מצליח הבעל להוכיח כי אכן זנתה תחתיו האשה – הרי שבנסיבות הענין, ונוכח העובדה שהבעל מקיים קשרים עם אשה אחרת שממנה אף נולדו לו ילדים – לא היו נשללים מהאשה מזונותיה. פסק הדין מאמץ את דעת המיעוט של כב' השופט שיינבאום המנוח בפס"ד גרינהאוז )שלהלן( אשר הקדים את זמנו בתפיסתו ההוגנת והשוויונית.

אמנם פסק דין גרינהאוז מדבר במעשה כיעור בלבד ולא ביחסי אישות, אולם פסק דינה של כב' השופטת פלאוט הולך צעד אחד קדימה וקובע כי אף במקרה של בגידה לשמה יש לבחון את התנהגות הבעל.

פסק הדין מדגיש כי בקשתו של הבעל לפטור אותו ממזונות אשתו בשל הטענה כי היא קיימה יחסים עם אחר – צורמת נוכח הודאתו כי יש לו שני ילדים מאשה אחרת.

בית המשפט נקט בגישה הדוגלת בשוויון בין המינים וקבע כי דרישתו של הבעל לנאמנות מוחלטת מאשתו בעוד הוא מקיים יחסים עם אשה אחרת ועושה ככל העולה על רוחו – נוגדת את עקרון השוויון בין המינים, לעניין התנהגותם המוסרית.

כמבואר לעיל, גישה זו של בית המשפט עומדת בניגוד לגישת הדין העברי לפיה לבעל מותר לקיים יחסים עם אחרת ובתנאי שאין מדובר באשת איש אלא ב"פנויה" כלומר רווקה, אלמנה או גרושה, בעוד האשה נדרשת לנאמנות מוחלטת בכל מצב ובכל תנאי בלא כל קשר למעשיו ומעלליו של בעלה.

גישתו של בית המשפט מבוססת על מספר פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון בהם נקבע כי יש לבחון את התנהגותה של האשה לאור מכלול העובדות ולא במנותק מנסיבות החיים של בני הזוג.

בע"א גרינהאוז נ. גרינהאוז פ"ד לו )3( 197 הביע השופט שיינבוים המנוח )בדעת מיעוט( את דעתו לגבי זכותה של אשה למזונות כאשר נטען כלפיה שהתנהגותה היתה בלתי מוסרית, באלו המילים:

"…שהרי גם אם נמצאה האשה עוברת על דעת, זוהי רק עובדה אחת ממכלול עובדות המהוות את היסודות לפסק הדין.

ובמכלול עובדות אלו נמצאת גם דרך התנהגותו של הבעל ואכן לפי התנהגותו אין לומר שעבירת האשה על דרכי צניעות מסויימות צריכה להפריע לו כי גם הוא נוהג כך. אין העובדה שהאשה עוברת על דת עומדת לזכותו של הבעל".

גם פסק דין שניתן מספר שנים מאוחר יותר בע"א 2923/93 גל נ. גל, תקדין – עליון קובע כי אשה שבעלה עזב אותה ונסע לחיות בחו"ל זכאית לצאת ולבלות, ולא סביר לדרוש כי תהיה ספונה בביתה ולא תצא מפתחו. בילויים עם גבר אחר, נשיקה ביניהם בנסיבות חברתיות בנוכחות מכרים, ויציאה לחופשה משותפת לא נתפסו אף כ"מעשה כיעור" המצדיק שלילת מזונות האשה.

על המוסר הכפול מוחים שני מומחים גדולים בתחום דיני המשפחה. האחד – פרופ' שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל, והשני – פרופ' אריאל רוזן צבי המנוח בספרו דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול. פרופ' רוזן צבי קובע בספרו כי:

"אשה נשואה המקיימת יחסי מין עם גבר שאינו בעלה, היא אשה נואפת האסורה לבעל ולבועל גם יחד. התוצאות המשפטיות, העלולות לנבוע מהפרת איסורים אלה בדין הדתי, הן מרחיקות לכת."

וכן:

"תוך ניצול ציני של הלכות, המבקשות להגן על ערכים דתיים, זוכה הבעל ביתרון בלתי הוגן, שלא בטובתה של הלכה, למטרות חילוניות ובהקשרים חילוניים"

פרופ' שיפמן בספרו הנ"ל אומר כי:

"בדין הדתי היהודי, אשה נשואה המקיימת יחסי מין עם גבר זר עוברת עבירה דתית חמורה המוגדרת כניאוף, בעוד שאיסור זה לא חל על הבעל הנשוי המקיים יחסי מין עם פנויה"

וכן:

"על פי הדין היהודי, ניאוף של האשה עלול לשמש כעילה לגירושין, ועלול אף לשמש כמניעה לעריכת נישואין בין האשה לבין ה"בועל". בסייגים מסוימים, עשויה אף בגידתו של הבעל לשמש עילה לגט, אף על פי שאינה יוצרת איסור נישואין מקביל בינו לבין הנבעלת )בתנאי כמובן שזו היתה פנויה(.

במ"א )תל-אביב( 553/94 – י' ל' ו-2 אח' נ. ד' ל' תקדין מחוזי, כרך 94 )4( קובעת כב' השופטת רוטלוי, אשר מצדדת בעקרון השוויון בין המינים לצורך התנהגות מוסרית כדלקמן:

"האפליה בין הגבר לאשה מגדילה את כוח המיקוח של הבעל ומעבירה מסר שלילי בשיטה, ולפיו – כוח הלחץ המופעל על ידי הבעל הוא אפקטיבי יותר… האחריות הראשונית לכוח המיקוח הקטן יותר של האשה נופלת על הדין הדתי. מקורה ביחס השונה לשני המינים, פרי התייחסות הדין הדתי הנוהג בענייני נישואין וגירושין".

באשר למידת ההוכחה שלה נדרש בעל המבקש לשלול את מזונותיה של אשתו בשל מעשה זנות הרי שמדובר בהוכחה על פי כללי המשפט העברי ולא על פי דיני ראיות האזרחיים. על בעל הטוען כי אשתו זנתה תחתיו להוכיח זאת באמצעות עדות של שני עדים כשרים, אשר יכולים להעיד על מעשה אהבים בין אשה נשואה לגבר שאיננו בעלה.

מידת ההוכחה הנדרשת הוגדרה בברור בספרו של ד"ר בנציון שרשבסקי, דיני משפחה, עמ' 322 כדלקמן:

"אין לדבר על איסור האשה על בעלה מחמת זנות עם אחר, אלא אם הוכח הדבר על ידי שני עדים כשרים, כי המדובר כאן בדבר שבערווה וכלל הוא אין דבר שבערווה בפחות משניים, ז"א משני עדים"

יציאה לבילוי, לסרט, למסיבה, לבילוי אצל או עם חברים, יציאה לחופשה עם גבר זר, הסתגרות בחדר בדירה או בבית מלון עם גבר זר, ואפילו בחדר נעול – אין בהם די כדי להוכיח כי "זנתה תחתיו".

גם ייחוד עם גבר זר בחדר סגור – אין בו בהכרח כדי להוכיח בגידה על פי דיני המשפט העברי.

על כך אומר ד"ר בנציון שרשבסקי, בספרו דיני משפחה, עמ' 284-285:

"…עילה נוספת לתביעת הבעל לגירושין קיימת כשהוא טוען שהאשה אשמה במעשי כיעור, כלומר במעשים מכוערים שלפי ראות עיני בית הדין יש בהם כדי להצדיק את החשד החמור שהיא זנתה תחת בעלה, אם כי אין עדים לזנות ממש… במיוחד יש להדגיש שבהתאם לכלל 'אין אוסרין )אשה על בעלה( על היחוד, אין ביחוד גרידא בין אשה נשואה עם אחר, אפילו בחדר נעול, כדי לבסס תביעה לפי עילה זו, אלא אם הנסיבות מחייבות – לפי ראות עיני בית הדין – את המסקנה שהאשה זנתה עם האחר"

בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט נחמני בתמ"ש 11780/99 נקבע כי אפילו נוכח הודאתה של אשה במהלך הדיון כי עברה להתגורר בדירה אחרת עם גבר אחר וכי היא מיודדת עמו מזה 11 שנים – אין די לשלול את מזונותיה כל עוד לא הוכח על פי דיני הראיות דבר בגידתה עם גבר אחר.

בית המשפט קבע כי היה על הבעל לתבוע גירושין מן האשה בבית הדין הרבני אם האמין כי קיימה יחסי אישות עם אחר, ומשלא עשה כן פועל הדבר נגדו, ועל כן חויב במזונותיה של האשה בסכום ראוי.

גם בע"א 761/88 פרידמן נ. פרידמן פ"ד מ"ג )4( 505 וגם בע"א 151/88 שפרלינג נ. שפרלינג נקבע כי הוכחת טענת "זנתה תחתיו" תעשה על פי כללי המשפט העברי. כאשר יש עד אחד )חוקר פרטי בדרך כלל( המעיד על המעשה – אין די בכך לפי דיני המשפט העברי, והעילה לא הוכחה.

אף הודאת אשה במעשה אין בה כשלעצמה די, כי לעיתים עשויה אשה לטעון כי קיימה יחסים עם אחר כדי לזכות בגט ולכפות על בעלה לגרש אותה, אולם אם יש חיזוק כלשהו להודאה – נשללים ממנה מזונותיה.

וכפי שנאמר בע"א 15/82 – אלמוני נ' פלונית, פ"ד לז )2( 22:

"אכן, ההלכה היא שהודעת אישה נשואה שקיימה יחסי מין עם אדם אחר "אין בה כשלעצמה כדי לאסרה על בעלה, כי חוששים פן היא אומרת כך רק מפני שנתנה עיניה באחר ועל ידי הודאתה רוצה להכריח את בעלה לגרשה" )ד"ר ב' שרשבסקי, בספרו הנ"ל, בעמ' 313(. אולם בהמשך לדברים הנ"ל נאמר, כי "אם יש רגליים לדבר שהודאתה נכונה, היא נאמנת והוא חייב להוציאה".

גישתו הרעננה של בית המשפט לענייני משפחה ובמקביל, כניסתם בשנים האחרונות של חוקי היסוד למשפט ובמיוחד יישום חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, נותנים תקווה לגישה הוגנת ושוויונית יותר כלפי נשים.

לא ניתן להוסיף תגובה.